קשה לי

  • פותח הנושא both
  • פורסם בתאריך

both

New member
קשה לי

נורא בזמן האחרון עם כל המחשבות והפחדים הקשורים לזהות המגדרית שלי ובמיוחד עם חוסר הידיעה לאן אני מתקדם מכאן, אבל מצד שני יש התקדמות מהירה מאד גם עם זה שאני לומד על עצמי המון וגם אני לומד על אשתי דברים חדשים, כמו שהיא לומדת על עצמה.
בשבועות האחרונים דיברנו הרבה על זה נושא הטרנסג'נדר והג'נדרקוויר, דיברנו על הגבולות של כל אחד מאיתנו ועל העתיד הקרוב וגם הרחוק יותר ואתמול נגענו בנושא שינוי פיסי יותר מבעבר.
אני עומד לפני פגישה ראשונה עם פסיכולוג מומחה לענייני מגדר (יום שלישי הבא) ואני לא מפסיק לחשוב, לצפות בקטעי וידיאו של FTM ולקרוא פוסטס בכל מיני פורומים, מה שמביא אותי לא מעט לחשוב על השאלה - אם זה היה תלוי רק בי, האם הייתי הולך על התהליך לשינוי?!
קשה לי להחליט בצורה ברורה וחוסר הידיעה לגבי מה הייתי רוצה לעשות ומה אעשה מטרף אותי, אבל לפחות כיום אני יודע שאשתי באמת מתכוונת ללכת איתי כל צעד בדרך שלי. אתמול אמרתי לה שאני חושב יותר ויותר על אפשרות לשינוי אבל עוצר את עצמי כי אני פוחד. פוחד שאם אעשה את זה אולי אראה שעדיין יש לי בעיה עם איך שאני נראה, פוחד לאבד אותה ולגרום לכך שאולי היא לא תימשך אלי פיסית ופוחד לאבד את המשפחה והילדים שלי. היא מצידה אמרה שנעבור יום ביומו ונעשה את זה יחד. אמרה שהיא רוצה להיות חלק פעיל בכל ה"מחקר" הזה שאני עושה אונליין, כדי לראות יותר, לחוות יותר ולראות אם היא יכולה להתרגל למציאות אחרת (במידה וארצה לקחת T ולעשות ניתוח עליון). אז דיברנו על זה שנחכה לביינדר שיגיע, ושאקנה packer ולו רק כדי שאוכל לדעת למה זה גורם לי להרגיש ושהיא תוכל לראות איך היא מרגישה כשיהיה לי אחד. אמרנו שאחרי שנדע מה עושים הלאה אז אוכל לצאת ביתר קלות בפני המשפחה והיא תהיה לצידי ותעזור לי. הידיעה שהיא רוצה לחוות הכל איתי בראש פתוח מאד עוזרת לי. ברור שאנחנו לא יכולים כרגע לדעת אם היא תמשך אלי עדיין במידה ואראה באמת כמו גבר, אבל ככל שהיא תיחשף יותר לאנשים שעברו את התהליך ואני אראה הכי גברי שניתן (ואני מתכוון לתקופה הקרובה, בלי לקחת טסטוסטרון), אולי היא תוכל לקבל הצצה קטנה ולהבין מה זה עושה לה ואם היא תוכל ותרצה לחיות עם זה.

למרות שהרבה חושבים אחרת, אני חושב שבכללי הרבה יותר קל לטרנסג'נדרים שאינם במערכת יחסים לעבור את כל הדרך שלהם, מכיוון שאז הם לא צריכים לפחד שהם יאבדו הכל. כמי שהתחתן לפני פחות משנה, אני כל הזמן מפחד לעשות צעדים קדימה כי אני לא יכול אפילו לחיות עם המחשבה שאאבד את אשתי, וכן אני יודע שלהיות מי שאנחנו זה נורא חשוב לאושר הפנימי שלנו, אבל אני גם יודע שבלעדיה אני לא אהיה מאושר גם אם אראה כגבר. אז נלך לאט וננסה הכל מבלי לעבור שינוי עד שאוכל לראות איך שנינו מרגישים עם הכל ואז נחליט יחד מה הצעד הבא.
אני מקווה שטיפול פיכולוגי יעזור גם הוא בכדי להבהיר לי מה אני באמת רוצה לעשות והאם הפחד הוא הדבר היחיד שעוצר אותי מלעבור שינוי או שמא עדיין יש איזה חלק נשי בתוכי שלא רוצה לשנות.
עם כל הרכבת הרים הזו שאני חי עליה עכשיו, אני יותר ויותר מבין למה הדחקתי את הכל במשך כמעט 30 שנה.
 

ליזי133

New member
אין לי הרבה מה להגיד, רק המון בהצלחה

לך ולאישתך.
מקווה שיעשה לך טוב הטיפול הפסיכולוגי ואלי יעזור להבין או לפענח דברים...
קראתי על מישהי, שהתחילה T ואז אחרי זמן מסויים הבינה שהיא עשתה טעות, והחליטה להפסיק, דברים חזרו לקדמותם אצלה אחרי שהיא הפסיקה. אז בעצם אפשר לחזור, גם אם מתחילים.
בכל מקרה, בהצלחה לך ולאישתך בהתהליך הזה ובדרך הזאת, איזו דרך שלא תבחר/י
 

lily kane

New member


דבר ראשון למרות הקושי אני חושב שזה נפלא שהיא שם לצדך
אני מבין שהכוס שלך כרגע גדושה עד להכעיס אבל אני חושבת שגם לטרנסגנדרים מחוץ לנישואים מאוד קשה, הם מריגישים הרבה פעמים לבד ושאיש בחיים לא באמת יאהב אותם, או שיפסיקו ברגע שיוודע להם שזה או אחר אינו הגוף הבילוגי המקורי.

אני חושב שזה תהליך ארוך שכרוך בהרבה קשים ושאלות
גם לה וגם לך
אני חושבת שלקחת את זה צעד צעד ויום זו הגישה הכי בריאה להתמודד במשברים רציניים.

תראה קודם איך אתה מרגיש עם הבינדר אחר כך עם הpacker ספר לנו, לה ובעיקר לעצמך קודם.
 
היי

קראתי את מה שכתבת ואני רוצה קודם כל להגיד כמה זה נגע בי. אתה מתאר את החששות לאורך הדרך וזה באמת תהליך שמצריך התמודדות והרבה אומץ. בודדים האנשים שנולדים עם האומץ הזה, אומץ זה דבר שצוברים לאורך הדרך. בהתחלה הכל נראה מאיים, אבל כמו שאשתך אומרת שצריך לעבור כל יום, בנקודת מבטי כפי שאני מתרשם ממה שאפשר להעביר פה במסר מצומצם זה שאני מסכים איתה. יש כל כך הרבה תחנות לאורך הדרך בין אם זה שלבים ניתוחיים, הליכים בועדה רפואית, הליכים משפטיים וכמובן נושאים בינאישיים. אתה לא יודע איך תרגיש אחרי כל שלב, ובאיזה קצב תרצה להתקדם. אז לך באופן הדרגתי ובקצב שאתה מרגיש בנח איתו כדי שתדע שאתה שולט בעניינים.

אתה מציג פה קשיים ודילמות בנוגעים להדחקה והקושי לעשות דברים בגיל בו אתה נמצא. לכל אדם בקהילה יש את הסיפור האישי שלו ולי יצא לשמוע המון סיפורים של אנשים. יש מגוון כזה גדול, יש אנשים שהיה להם תהליך קל, קשה מבחינת הסביבה או מבחינת הקבלה שלהם את עצמם, תהליך מהיר לפעמים אפילו בכפייה, תהליך איטי והכל בהרבה בחינות זוגיות, מיניות, תפיסה עצמית וכו'. אז אולי יש אנשים שעושים את זה יותר מהר ובשלב יותר מוקדם, אבל יש גם את אלה שלא יעשו את זה לעולם ויאכלו את עצמם מבפנים. כל כך כיף לשמוע שיש לך אישה שכל כך תומכת! כמובן שאף אחד, גם אתם, לא יודעים בדיוק מה יקרה ואיך דברים יראו, אבל עצם הקבלה, תמיכה והיכולת לשתף איתה כל כך הרבה זה פשוט מושא לקנאה. דבר נוסף שאני רוצה להגיד בנושא הזה (באופן הכללתי כמובן) הוא שלרב כשעושים תהליכים כאלה בגיל צעיר, יש פחות ביסוס כלכלי וגם חברתי- משפחתי אבל היתרון הוא שעושים את זה מוקדם; ולעומת זאת כשעושים זאת מאוחר אולי מפסידים זמן אבל בדרך כלל יש יותר עצמאות כלכלית, מקצועית וחברתית שמאפשרת לעבור את התהליך טוב. אין טוב מוחלט ולא רע מוחלט. צריך להסתכל על הדברים הטובים ולדעת לקבל בעצמנו גם את אלו שפחות. אף אחד מאיתנו לא פועל באופן נטול רבב.
נשמע שמעבר ללבטים ותוכניות לעתיד, יש גם דברים בעתיד המוחשי. אז שיהיה המון בהצלחה. אני מאחל לך לאפשר לעצמך להתנסות וללמוד את עצמך באופן יותר מכיל.

המון בהצלחה!

מיכאל
יש עם מי לדבר
קשב ומידע לקהילה הגאה
[email protected]
 
למעלה