קשה לי
נורא בזמן האחרון עם כל המחשבות והפחדים הקשורים לזהות המגדרית שלי ובמיוחד עם חוסר הידיעה לאן אני מתקדם מכאן, אבל מצד שני יש התקדמות מהירה מאד גם עם זה שאני לומד על עצמי המון וגם אני לומד על אשתי דברים חדשים, כמו שהיא לומדת על עצמה.
בשבועות האחרונים דיברנו הרבה על זה נושא הטרנסג'נדר והג'נדרקוויר, דיברנו על הגבולות של כל אחד מאיתנו ועל העתיד הקרוב וגם הרחוק יותר ואתמול נגענו בנושא שינוי פיסי יותר מבעבר.
אני עומד לפני פגישה ראשונה עם פסיכולוג מומחה לענייני מגדר (יום שלישי הבא) ואני לא מפסיק לחשוב, לצפות בקטעי וידיאו של FTM ולקרוא פוסטס בכל מיני פורומים, מה שמביא אותי לא מעט לחשוב על השאלה - אם זה היה תלוי רק בי, האם הייתי הולך על התהליך לשינוי?!
קשה לי להחליט בצורה ברורה וחוסר הידיעה לגבי מה הייתי רוצה לעשות ומה אעשה מטרף אותי, אבל לפחות כיום אני יודע שאשתי באמת מתכוונת ללכת איתי כל צעד בדרך שלי. אתמול אמרתי לה שאני חושב יותר ויותר על אפשרות לשינוי אבל עוצר את עצמי כי אני פוחד. פוחד שאם אעשה את זה אולי אראה שעדיין יש לי בעיה עם איך שאני נראה, פוחד לאבד אותה ולגרום לכך שאולי היא לא תימשך אלי פיסית ופוחד לאבד את המשפחה והילדים שלי. היא מצידה אמרה שנעבור יום ביומו ונעשה את זה יחד. אמרה שהיא רוצה להיות חלק פעיל בכל ה"מחקר" הזה שאני עושה אונליין, כדי לראות יותר, לחוות יותר ולראות אם היא יכולה להתרגל למציאות אחרת (במידה וארצה לקחת T ולעשות ניתוח עליון). אז דיברנו על זה שנחכה לביינדר שיגיע, ושאקנה packer ולו רק כדי שאוכל לדעת למה זה גורם לי להרגיש ושהיא תוכל לראות איך היא מרגישה כשיהיה לי אחד. אמרנו שאחרי שנדע מה עושים הלאה אז אוכל לצאת ביתר קלות בפני המשפחה והיא תהיה לצידי ותעזור לי. הידיעה שהיא רוצה לחוות הכל איתי בראש פתוח מאד עוזרת לי. ברור שאנחנו לא יכולים כרגע לדעת אם היא תמשך אלי עדיין במידה ואראה באמת כמו גבר, אבל ככל שהיא תיחשף יותר לאנשים שעברו את התהליך ואני אראה הכי גברי שניתן (ואני מתכוון לתקופה הקרובה, בלי לקחת טסטוסטרון), אולי היא תוכל לקבל הצצה קטנה ולהבין מה זה עושה לה ואם היא תוכל ותרצה לחיות עם זה.
למרות שהרבה חושבים אחרת, אני חושב שבכללי הרבה יותר קל לטרנסג'נדרים שאינם במערכת יחסים לעבור את כל הדרך שלהם, מכיוון שאז הם לא צריכים לפחד שהם יאבדו הכל. כמי שהתחתן לפני פחות משנה, אני כל הזמן מפחד לעשות צעדים קדימה כי אני לא יכול אפילו לחיות עם המחשבה שאאבד את אשתי, וכן אני יודע שלהיות מי שאנחנו זה נורא חשוב לאושר הפנימי שלנו, אבל אני גם יודע שבלעדיה אני לא אהיה מאושר גם אם אראה כגבר. אז נלך לאט וננסה הכל מבלי לעבור שינוי עד שאוכל לראות איך שנינו מרגישים עם הכל ואז נחליט יחד מה הצעד הבא.
אני מקווה שטיפול פיכולוגי יעזור גם הוא בכדי להבהיר לי מה אני באמת רוצה לעשות והאם הפחד הוא הדבר היחיד שעוצר אותי מלעבור שינוי או שמא עדיין יש איזה חלק נשי בתוכי שלא רוצה לשנות.
עם כל הרכבת הרים הזו שאני חי עליה עכשיו, אני יותר ויותר מבין למה הדחקתי את הכל במשך כמעט 30 שנה.
נורא בזמן האחרון עם כל המחשבות והפחדים הקשורים לזהות המגדרית שלי ובמיוחד עם חוסר הידיעה לאן אני מתקדם מכאן, אבל מצד שני יש התקדמות מהירה מאד גם עם זה שאני לומד על עצמי המון וגם אני לומד על אשתי דברים חדשים, כמו שהיא לומדת על עצמה.
בשבועות האחרונים דיברנו הרבה על זה נושא הטרנסג'נדר והג'נדרקוויר, דיברנו על הגבולות של כל אחד מאיתנו ועל העתיד הקרוב וגם הרחוק יותר ואתמול נגענו בנושא שינוי פיסי יותר מבעבר.
אני עומד לפני פגישה ראשונה עם פסיכולוג מומחה לענייני מגדר (יום שלישי הבא) ואני לא מפסיק לחשוב, לצפות בקטעי וידיאו של FTM ולקרוא פוסטס בכל מיני פורומים, מה שמביא אותי לא מעט לחשוב על השאלה - אם זה היה תלוי רק בי, האם הייתי הולך על התהליך לשינוי?!
קשה לי להחליט בצורה ברורה וחוסר הידיעה לגבי מה הייתי רוצה לעשות ומה אעשה מטרף אותי, אבל לפחות כיום אני יודע שאשתי באמת מתכוונת ללכת איתי כל צעד בדרך שלי. אתמול אמרתי לה שאני חושב יותר ויותר על אפשרות לשינוי אבל עוצר את עצמי כי אני פוחד. פוחד שאם אעשה את זה אולי אראה שעדיין יש לי בעיה עם איך שאני נראה, פוחד לאבד אותה ולגרום לכך שאולי היא לא תימשך אלי פיסית ופוחד לאבד את המשפחה והילדים שלי. היא מצידה אמרה שנעבור יום ביומו ונעשה את זה יחד. אמרה שהיא רוצה להיות חלק פעיל בכל ה"מחקר" הזה שאני עושה אונליין, כדי לראות יותר, לחוות יותר ולראות אם היא יכולה להתרגל למציאות אחרת (במידה וארצה לקחת T ולעשות ניתוח עליון). אז דיברנו על זה שנחכה לביינדר שיגיע, ושאקנה packer ולו רק כדי שאוכל לדעת למה זה גורם לי להרגיש ושהיא תוכל לראות איך היא מרגישה כשיהיה לי אחד. אמרנו שאחרי שנדע מה עושים הלאה אז אוכל לצאת ביתר קלות בפני המשפחה והיא תהיה לצידי ותעזור לי. הידיעה שהיא רוצה לחוות הכל איתי בראש פתוח מאד עוזרת לי. ברור שאנחנו לא יכולים כרגע לדעת אם היא תמשך אלי עדיין במידה ואראה באמת כמו גבר, אבל ככל שהיא תיחשף יותר לאנשים שעברו את התהליך ואני אראה הכי גברי שניתן (ואני מתכוון לתקופה הקרובה, בלי לקחת טסטוסטרון), אולי היא תוכל לקבל הצצה קטנה ולהבין מה זה עושה לה ואם היא תוכל ותרצה לחיות עם זה.
למרות שהרבה חושבים אחרת, אני חושב שבכללי הרבה יותר קל לטרנסג'נדרים שאינם במערכת יחסים לעבור את כל הדרך שלהם, מכיוון שאז הם לא צריכים לפחד שהם יאבדו הכל. כמי שהתחתן לפני פחות משנה, אני כל הזמן מפחד לעשות צעדים קדימה כי אני לא יכול אפילו לחיות עם המחשבה שאאבד את אשתי, וכן אני יודע שלהיות מי שאנחנו זה נורא חשוב לאושר הפנימי שלנו, אבל אני גם יודע שבלעדיה אני לא אהיה מאושר גם אם אראה כגבר. אז נלך לאט וננסה הכל מבלי לעבור שינוי עד שאוכל לראות איך שנינו מרגישים עם הכל ואז נחליט יחד מה הצעד הבא.
אני מקווה שטיפול פיכולוגי יעזור גם הוא בכדי להבהיר לי מה אני באמת רוצה לעשות והאם הפחד הוא הדבר היחיד שעוצר אותי מלעבור שינוי או שמא עדיין יש איזה חלק נשי בתוכי שלא רוצה לשנות.
עם כל הרכבת הרים הזו שאני חי עליה עכשיו, אני יותר ויותר מבין למה הדחקתי את הכל במשך כמעט 30 שנה.