קשה לי
התינוקת שלי עוד כשבוע בת שנה. אמורה להיות התרגשות ושמחה, ובאמת אני מתרגשת קצת, אבל קשה להתרגש כשכל הזמן אני והבנגוז רבים! על כל דבר. אני אפילו לא מבינה שאנחנו נגררים לריב ואופס אנחנו עמוק בריב. הטענה העיקרית שלו נגדי היא שאני מתלוננת הרבה ולא נותנת לו לצאת בכיף לתחביבים (הרבים) שלו. מבחינתו אני המגדלת העיקרית, הוא שם כשהוא יכול. הטענה שלי היא שהוא לא לוקח אחריות. על כלום! זה משגע אותי. הוא יכול להתלונן על מצב הבית, אבל לא לעשות כלום, על זה שאין אוכל, אבל לא יכין אוכל וכך על הכל. הריבים שלנו די מגעילים ומהר מאוד הוא צועק ואני נגררת. כמובן שהכל ליד התינוקת. אני ממש מרגישה שזו הייתה טעות להישאר איתו ולהתחתן איתו. אנחנו כבר כ 15 שנה ביחד, נשואים חמש שנים. אני אוהבת את התינוקת שלי ורוצה בשבילה משפחה מתפקדת. אני מרגישה שאבא שלה הוא אבא נפלא בשבילה ואוהב, אבל גם מאוד עצלן, מאוד אגואיסט ובעיקר לא בנזוג טוב. רעיונות?
התינוקת שלי עוד כשבוע בת שנה. אמורה להיות התרגשות ושמחה, ובאמת אני מתרגשת קצת, אבל קשה להתרגש כשכל הזמן אני והבנגוז רבים! על כל דבר. אני אפילו לא מבינה שאנחנו נגררים לריב ואופס אנחנו עמוק בריב. הטענה העיקרית שלו נגדי היא שאני מתלוננת הרבה ולא נותנת לו לצאת בכיף לתחביבים (הרבים) שלו. מבחינתו אני המגדלת העיקרית, הוא שם כשהוא יכול. הטענה שלי היא שהוא לא לוקח אחריות. על כלום! זה משגע אותי. הוא יכול להתלונן על מצב הבית, אבל לא לעשות כלום, על זה שאין אוכל, אבל לא יכין אוכל וכך על הכל. הריבים שלנו די מגעילים ומהר מאוד הוא צועק ואני נגררת. כמובן שהכל ליד התינוקת. אני ממש מרגישה שזו הייתה טעות להישאר איתו ולהתחתן איתו. אנחנו כבר כ 15 שנה ביחד, נשואים חמש שנים. אני אוהבת את התינוקת שלי ורוצה בשבילה משפחה מתפקדת. אני מרגישה שאבא שלה הוא אבא נפלא בשבילה ואוהב, אבל גם מאוד עצלן, מאוד אגואיסט ובעיקר לא בנזוג טוב. רעיונות?