לפעמים
קושי יכול להוליד דווקא דברים טובים. אמנם אמך לא עובדת, ואיני יודעת אם מדובר על בחירה או קורח נסיבות - אבל כל עוד את גרה בבית, והוריך מחליטים על התקציב, אין לך אלא 'להכנע' לתכתיבים שלהם כי לא מדובר בכסף שלך. אבל אולי זה ידרבן אותך כן לשמור על כספך כמו שאת רואה לנכון, ולהיות אדם מחושב כשמדובר בכספו הוא בעתיד. בינתיים נסי לחפש דרכים להשלמת הכנסה - ואם המצב הכלכלי בבית מאוד מאוד גרוע, גשי לקצינת ת"ש ובקשי אישור עבודה. ככל שתעבירי את משקל ההוצאות שלך אליך כך תגבר עצמאותך ובאורח פלא גם פחות יזיז לך מה שמשליכים עלייך בענייני כסף. ככה זה כשהכסף הוא שלך. דרך אחרת היא לדבר 'ביזנס' עם הורייך. אמרי להם שאת רואה את הקשיים הכלכליים ואינך רוצה להיות לנטל, אבל שאת רוצה לברר אם יש להם בכלל תקציב עבורך ועבור צרכייך מעבר לאוכל-חשמל-קורת גג וכד'. האם יש להם עבורך תקציב כלשהו לביגוד, או שזה עובר אליך? האם יש להם עבורך תקציב לבילוי עם חברים - או שגם שם את אמורה להיות עצמאית. שיחה מסוג זה חייבת להישמר ולהיות הכי עניינית שבעולם. הזכירי להם ובעיקר לעצמך שאת רק רוצה לברר אם יש עבורך תקציב כלשהו כדי שתדעי איך להיערך ושלא כל הוצאה תלווה בפרצופים, בהאשמות, ובהשלכות רגשיות. אם אין כסף לכלום חוץ מכלכלה בסיסית אמרי להם שאת מתכוונת לגשת לקצינת ת"ש ולקבל אישור עבודה עבור עצמך. הם חייבים יהיו לדעת מכיוון שיש אפשרות שיבקשו מהם לראות רמת הכנסה וכד'. עכשיו כשקראתי שנית את מה שכתבתי, אני רואה שההודעה הזו לא ממש תומכת בך רגשית (שכמה את מסכנה שעליך לספוג את ההשלכות של האין-כסף בבית) - אלא מנסה לנסח איזו תמיכה מעשית שמתוך הרחמים העצמיים הללו, או הרוגז, או מה שאת לא מרגישה כלפי אמא כרגע, תראי שיש דברים שגם את יכולה לעשות עבור עצמך - שבסופו של דבר רק יעצימו אותך כאדם. המון בהצלחה!!
