קשה לי

[אמא של פילפילון]

../images/Emo63.gif"ילד של אמא" של צרויה שלו

הנה פרטים שלו. באמת ספר מקסים

 

[ofik]

תודה על התיקון,

אני והזכרון הדפוק שלי לשמות. עופיק

 

[אלינה12]

../images/Emo24.gif

אנחנו גם באותו סיפור. בועז כבר בן 8.5 חודשים ואנחנו הולכים לפיזיוטרפיה ואני לא רואה כרגע שום התקדמות. כולם בסביבה שלי מלחיצים אותי (אמא,אבא,בעל,חברות) וזה מעצבן. אני תמיד אומרת להם "האם ראיתם ילד שבסופו של דבר לא עשה את הדברים האלה"? אז הוא יותר איתי בהתפתחות מוטורית מאחרים, אבל הוא מתוק שלי וחמוד שלי ואני אוהבת אותו הכי הכי בעולם. לא נורא שעתליה עדיין לא עושה את הדברים. את עושה את המקסימום,כדי לעזור לה. שימי פס על אנשים אחרים, תמיד יהיה להם מה להגיד, אפילו שהכל בסדר. יש לך ילדה מקסימה אין שום סיבה להתבייש בה.

 

[mummy]

ועוד ../images/Emo24.gif אחד משלי

אין לך בכלל במה להתבייש! אם כבר אז להיות מאד גאה על האומץ שבו את מתמודדת עם המצב, על שאת לא טומנת את הראש בחול ועוצמת עיניים, ויודעת לראות גם את התחושות שהכי לא נעים לנו לראות. נשמע לי שאת כל כך מודעת, וכל כך ממוקדת ולא מסתתרת או מתרצת עד שזה לגמרי ברור שבסופה של ההתמודדות הקשה הזו, גם את וגם עתליה תצאו מחוזקות יותר. לא יודעת לתת עצות כי אין לי נסיון, אבל מאיפה שאני עומדת נראה שטוב שעליתם על הבעיה יחסית מהר, כך שעתליה בעצם רק בתחילת דרכה וכבר מקבלת את הטיפול המתאים והטוב ביותר.

 

[odeia]

את לא מתביישת בבת שלך, את כואבת

את קשייה, יש הבדל. לגבי ההתפתחות - מה אומרים המומחים? אצלנו לגדולה שלי לא היה היפוטוניה אבל היו בעיות התפתחות בגלל לידה מצוקתית והיא התחילה ללכת רק בגיל שנה ו-3 וזחלה רק בגיל שנה. את צריכה להחליט, אם את רוצה ללכת למפגשים - מה אכפת לך מה אומרים, שיגידו, נראה עוד כמה שנים איך יהיו הילדים שלהן ואיך שלך. ואם את לא רוצה ללכת למפגשים, אל תלכי, אבל אל תמנעי רק בגלל שאת חושבת דין וחשבון למישהו.

 

[sipi1]

כי את כל המילים החכמות כבר כתבו לך. בן השמונה שלי, שנעמד רק בגיל שנה ורבע והתחיל ללכת בשנה ושמונה, לא שונה היום בכלל מחבריו (רק הרבה יותר חכם ומוכשר ומתוק, וזו חוות דעת אובייקטיבית לחלוטין

). תמשיכי לתת לעתליה את כל האהבה וההשקעה כמו שאת יודעת, והיא תהיה בסדר גמור, בלי שום קשר למה שאחרים כבר יודעים או לא יודעים לעשות בגילה.

 

[מאז]

וואו

את כותבת כל כך יפה, כל כך רגיש! הפער הזה בין הרצון שלנו לאהוב ולקבל בלי תנאים, ובין חלום המושלמות, הרי הוא תמיד קיים בצורה זו או אחרת. כבר אמרו לך, ואני גם מכירה ילד כזה, שזו בעיה שניתן בהחלט להדביק בה את הפער (במיוחד עם השקעה כמו שלך!), אבל בלי קשר, אני בטוחה שאת האמא הכי הכי בשבילה!

 

[תנועת החסידות]

אתן מקסימות

ונהדרות וחכמות נורא. הייתי רוצה להגיב לכל אחת מכן בנפרד, אבל אני חוששת לקבל את אות טרחנית הפורום. אז רק שתדעו שכל מילה שלכן נכנסה לי ללב, ושהדברים שלכן רגישים ומקסימים, ואני באמת מרגישה יותר טוב. אפילו הלכתי היום לאחת ממסיבות יום ההולדת האלה, והרגשתי בסדר גמור! (לא להאמין - כמה מטען יכול להתלבש על מסיבת יום הולדת חסרת משמעות אחת).

לכולכן!

 

[1איתן ולהב שלנו]

שלחתילך מסר

 

[אמברון]

את הכי אנושית בעולם! ואני חושבת שמה שאת מגדירה כ"בושה" הוא בחינה שלך את עתליה ביחס לאחרים. את מודעת לבעיה שלה ואת מטפלת בה בצורה הטובה ביותר - ובזה כוחך! אני יודעת באיזו תרבות מלחיצה והשוואתית אנחנו חיים. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מסבירים, מתנצלים ומתרצים דברים שלנו הם ברורים מאליהם. יכול להיות שכאן הבעיה. נכון, לעתליה יש בעיה, אבל זה לא הופך אותה לפחות "טובה" מילדים אחרים. בעיקר עם אמא נהדרת כמוך!

 

[חושחושה]

סליחה על הבורות, אבל מה זה בדיוק?

היפוטונית?

 

[תנועת החסידות]

היפוטוניה היא מתח שרירים נמוך

תינוק שסובל מהיפוטוניה מתקשה "לגייס" את השרירים שלו לביצוע פעולות מוטוריות. אם יש לו, בנוסף, גם גמישות יתר של המפרקים (כמו לעתליה), אז הוא בכלל יהיה "מרוח", ויהיה לו קשה "לאסוף" את עצמו כדי לנוע. מקוה שההסבר מספק...

 

[תנועת החסידות]

../images/Emo24.gif

 

[יעל י]

אמהות לילדים היפוטונים-בקשה...

בקשה לי אליכן. סיפרתי למעלה על אחיינית של מישהי מהעבודה שלי עם ילדה עם בעיות. סיפרתי לה עליכן ונראה לי שהיא הייתה רוצה לשוחח. לדעתי עדיין קיים מחסום אבל הבנתי מדודתה שהיא כן מעוניינת האם תרצו לשוחח איתה? היא גם לאמא לבת אחת-בת ראשונה אם כן אז שילחו לי מסר עם מס' הטלפון שלכן ואני אעביר לה תודה מראש

 

[תנועת החסידות]

שלחתי לך מסר

 

[שרון של לוטן]

כבר יומיים אני חושבת מה לכתוב לך

נדמה לי שדנו בזה ושאת יודעת שגם לוטן היפוטונית ובעלת גמישות יתר. רציתי לכתוב לך איך אני חיה עם זה, אבל מה זה משנה? הרי אי אפשר לשנות את איך שאת מרגישה, וכל מה שאת מרגישה לגיטימי ומוצדק. אז אני רק אספר לך שאמנם שנתה הראשונה של לוטן לא התאפיינה בהרבה התפתחות מוטורית, אבל בשנה השניה היא התחילה לזחול על שש, ללכת, לרוץ וקצת אחרי גיל שנתיים היא למדה לקפוץ. ואין גאה ממני. גם אני נאלצתי להסביר לאינספור אנשים למה היא עוד לא הולכת כשהיא נראית כבר בת שלוש (היא ענקית - מה שרק מוסיף לתמיהת הבריות) וגם אני הרגשתי צביטה בלב וכאילו אני מתרצת את האיטיות של בתי. אבל השנה האחרונה הביאה איתה כל-כך הרבה דמעות גאווה על כל השגיה... וכל אחד מהם נקנה בעמל כה רב מצדה. איך היא שקדה על כל שריר ושריר, צעד וצעד והגיעה לתוצאות מושלמות. אז כיום - אין אם גאה ממני. ולמעשה תמיד הייתי גאה בה ותמיד חשבתי שהיא התינוקת המושלמת שלי, אבל קצת דאגתי והייתי נבוכה בגלל השאלות והמבטים והרגשתי אשמה על הדאגה והמבוכה. אז אני מאחלת לכם ששנתה השניה של עתליה תבורך בהשגים רבים שיסירו דאגה מליבה של אמה. אני בטוחה שיהיה בסדר.

 

[תנועת החסידות]

המון תודה

אני ממש שמחה לשמוע "סיפורי התקדמות" של ילדים היפוטוניים, ובטוחה שאת מאד מאד גאה, ובצדק. הלואי הלואי שתתחיל גם לנו שנה חדשה של התקדמות.

 

[דמעות של מלאכים]

נועה אובחנה כהיפוטונית עם גמישות

יתר. האבחון הזה מאוד הבהיל אותי כי לא ידעתי מה זה היפוטוניה ואיך אפשר גם להיות היפוטונית וגם להיות גמישה. האבחון הזה היה במסגרת בדיקת רופאה בטיפת חלב כשנועה היתה בת חצי שנה. חודשיים אח"כ הופנינו לאבחון אצל פיזיותרפיסטית (כתבתי על כך בהודעה הקודמת). היום - נועה בת שנה וארבעה ח' ואי אפשר לראות עליה שהיא אובחנה כהיפוטונית עם גמישות יתר. היא זוחלת, יושבת, עומדת ואפילו עושה כמה צעדים.

 

[דמעות של מלאכים]

ההודעה של שרון של לוטן הזכירה לי

את האבחנה המדוייקת שקיבלנו... אז

לך.

 

[שיפסלה]

מבינה בהחלט את הדאגה שלך

יש לי 2 בנות שהיו היפוטוניות. לא היפוטניה משמעותית כמו שאת מתארת. אבל הן נזקקו לטיפול: פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק. היו שלבים בהתפתחות שלהן שהן עשו בצורה מוזרה. אחת זחלה מאוד משונה: הפעילה רק צד אחד בזמן הזחילה. ההתפתחות המוטורית שלהן היתה יותר איטית משל אחותן שאינה היפוטונית. אם הסיפור הבא יכול לעודד: אחת מבנותי בגיל הגן לא ציירה ילדים עם ידיים (היא סבלה בעיקר מבעיות של חגורת הכתפיים). היום כשהיא כבר בגיל בי"ס, היא מספרת שלפעמים היא שונאת את הידיים שלה כי הן לא עושות מה שהיא רוצה. אבל היא מתפקדת היום הרבה יותר טוב. וגם כבר מציירת ילדים/אנשים עם ידיים.

מה שמבחינתי אומר שהיא למדה לחיות ולהבין את המגבלה שלה. ואפילו להתגבר עליה. אין לך שום סיבה להתבייש בעתליה

ככה היא נולדה. ואולי היא לא "נורמלית" מבחינה התפתחותית, אבל שתדעי לך שהרבה פעמים לילדים כאלה יש שכל חכם שמפצה על הבעיה המוטורית. כך שהיא בטח הרבה מעל לנורמה בדברים אחרים (איך היא מבחינת התפתחות הדיבור למשל?) תחשבי על הדברים החיוביים שיש לעתליה. וזה כבר יעזור להתמודד עם המחשבות הרעות.