קשה לתת כותרות בפורומים...

[גרעאפס]

קשה לתת כותרות בפורומים...

אז אני עכשיו באמצע הספר עולם הטבעת (אני לא בטוח מה השם שלו בעברית, באנגלית זה ringworld ) של לארי ניבן, וזה לא מי-יודע-מה מוצא חן בעיני... אני די חדש במדע בדיוני, לא קראתי הרבה ספרים עד עכשיו. קראתי בעיקר דגלאס אדמס ואותו אהבתי נורא... הוא בעצם היה זה שהביא אותי לקרוא עוד מדע בדיוני.. אז שאלתי היא מה דעתכם על לארי ניבן? הוא באמת הסופר הכי טוב כמו ששמעתי מכמה אנשים? האם זה המדע הבדיוני בדיוק?

 

[דלית - delete]

התחלת מספר לא נכון. עדיף להתחיל

ניבן מפטאאב ומגונן. להמשיך דרך הזרוע וסיפורי בייולף (כוכב ניוטרון) ורק אז לעבור לעולם טבעת. הסיבה היא שבעולם טבעת חלק גדול מהסיבה לקיום העלילה והרקע הכללי שבתוכו פועלות הדמויות לא מוסבר כיוון שהניחו שהקורא כבר מכיר את היקום. בלי קשר, אם ניבן לא מדבר אליך הוא לא מדבר אליך. אין הרבה טעם להתעקש, סה"כ טעם אישי הוא בדיוק זה. ואני אכן בין אלו שמחשיבים את ניבן לאחד מגדולי סופרי המד"ב וקראתי בשקיקה כל ספר שהצלחתי להניח יד עליו (כולל DESTINY´S ROAD ושליטי הטבעת). אבל ניבן מייצג רק פן אחד בספרות המד"ב. לגבי זרמים אחרים - בוג´י (או דידי, אם הוא מופיע כאן) תשמח להסביר על מד"ב חברתי (רך...)

 

[Boojie]

כרגיל, הכל עניין של טעם.

קודם כל, אציין שאני מאד מאד אוהבת את ניבן, שהצד החזק שלו הוא בהרפתקאות ומתח מד"ביים. בניית העולם שלו מעניינת מאד, הצד החברתי שלו פחות מוצלח. בדרך כלל הוא מוגדר "מד"ב קשה" (הווה אומר, מד"ב שמושתת יותר על המדעים המדויקים ופחות על מדעי החברה), אבל קשה להגדיר. הוא דורש מידה בסיסית די טובה של הבנה בפיזיקה, אסטרונומיה וביולוגיה, אבל לא משהו שתלמיד תיכון סביר לא יוכל לעמוד בו... ובדרך כלל הוא מסביר יפה את כל המושגים. אני מסכימה שעדיף להתחיל את קריאת סדרת המרחב המוכר (שעולם טבעת נמנה עליה) בספרים שמוקדמים יותר מבחינת קו הזמן, אבל זה לא כזה קריטי. הספר הראשון של ניבן שאני קראתי היה עולם טבעת, וזה לא גרם לי נזק של ממש... בכל מקרה, עולם טבעת באמת יותר מוצלח אחרי שקוראים את הספרים הקודמים, כי אז הרבה יותר דברים יוצרים תחושת אאורקה מאשר בלי זה.

 

[preacher]

דעה של מעריץ ניבן (לשעבר)

ניבן הוא סופר שהצד החזק שלו הוא רעיונות. הם לא תמיד נכונים, הרעיונות שלו, ולפעמים הם על גבול הפנטזיה - או אפילו פנטזיה טהורה - אבל הם תמיד מעניינים. את הסיפורים הטובים של ניבן אפשר לרוב לתמצת במשפט או שניים. הרעיונות שלו מכסים המון נושאים - פיזיקה, ביולוגיה, חברה, מסעות בזמן, טלפורטציה, קסם. בכל נושא שהוא מפתח הוא חוקר את כל ההשלכות שלו עד הסוף - למשל, בסיפורי הטלפורטציה שלו הוא חוקר את ההשפעה על פשע (אין יותר אליבי), מהומות (ברגע שקורה משהו בכל מקום בעולם, כל העולם ינסה להגיע לשם כדי לראות), מסע בחלל, מה עושים עם הכבישים שלא צריך. הכתיבה שלו היא לרוב ישר ולעניין אבל מתובלת בהומור כאן ושם, בעיקר במצבים אבסורדיים שרק הוא יכול להמציא. הוא אף פעם לא מצליח לרגש או לבנות דמויות שלקורא יהיה אכפת מהן, והוא נוטה לכתוב רק על מה שהוא מכיר, שזה בעיקר החברים שלו, קליפורניה, ואלכוהול. כמעט כל הספרים שלו נכתבו בתוך היסטוריה עתידית אחת, החלל המוכר. עולם טבעת וההמשכים הם החלק המאוחר בסדרה הזאת. עוד סדרה מוצלחת שלו היא סדרת סיפורי סווטץ שלא תורגמה, על נוסע בזמן, וסדרת "המדינה" שכוללת את עולם מחוץ לזמן, עצי האינטגרלים וטבעת העשן. יש לו כמה ספרים שנכתבו עם ג´רי פורנל. הם נוטים להיות ארוכים ומלאים בהמון דמויות ופוליטיקה ימנית שמרנית אנטי-ירוקה פרו-גרעינית. מתוכם מומלץ לקרוא את "הקיסם בעינו של אלוהים" ו"אינפרנו" (באנגלית, הוא לא תורגם) ולוותר על היתר.

 

[Boojie]

כאן אני רוצה להזכיר שסיפור אחד

מסדרת סווץ כן תורגם, והוא מופיע בפנטסיה 2000, תחת השם "יש זאב במכונת הזמן שלי"

 

[דלית - delete]

לגבי היקום שנכתב עם פורנל

פורנל הוסיף וכתב עצמאית באותו יקום - למשל ספינת החלל של דוד המלך, שם יש איזכור משעשע לגילוי עולם הקיסמנים כידיעה מרוחקת וביזארית משהו בצד השני של הגלאקסיה...

 

[preacher]

פורנל

הוא כתב כמה ספרים בעולם הזה עוד לפני הקיסם. הסדרה נקראת סדרת הקו-דומיניום. מד"ב צבאי משעמם.