קשה מיום ליום
היום פתחתי מזוודה של ליאם בגדים צעצועים וכו ,מאז מותו לא נגעתי בה,וזה נראה כל כך לא אמיתי המוות שלו,הבגדים המשחקים ,כאילו חזרנו משבוע אישפוז,הבגדים הקטנים והמקסימים שלו ,עם הריח הנהדר שלו מסודרים בלי שילבשו אותם יותר,הצבעים והמשחקים ארוזים יפה ומחכים שישוב לצייר בהם,ואז אני קולטת הבן שלי אבד לי,הוא לא כאן איתי,והחיים לא הוגנים,ושוב הדמעות ... והזיכרונות והגעגועים שמציפים אותי שוב ושוב ,זו תחושה קשה ,אומרים שהזמן הוא המרפא הכי טוב ,ליאם בליבי חרוט ,וכבר חמישה חודשים שהוא לא יוצא מליבי ממחשבותי ,אולי בעוד כמה שנים.. אין ספק זו החויה הכי קשה שעברתי בחיים,הקושי עצום והכאב ענק,איך בכלל אפשר להיתגבר על מות ילד?איך החיים נמשכים? איך חוזרים לחייך?
היום פתחתי מזוודה של ליאם בגדים צעצועים וכו ,מאז מותו לא נגעתי בה,וזה נראה כל כך לא אמיתי המוות שלו,הבגדים המשחקים ,כאילו חזרנו משבוע אישפוז,הבגדים הקטנים והמקסימים שלו ,עם הריח הנהדר שלו מסודרים בלי שילבשו אותם יותר,הצבעים והמשחקים ארוזים יפה ומחכים שישוב לצייר בהם,ואז אני קולטת הבן שלי אבד לי,הוא לא כאן איתי,והחיים לא הוגנים,ושוב הדמעות ... והזיכרונות והגעגועים שמציפים אותי שוב ושוב ,זו תחושה קשה ,אומרים שהזמן הוא המרפא הכי טוב ,ליאם בליבי חרוט ,וכבר חמישה חודשים שהוא לא יוצא מליבי ממחשבותי ,אולי בעוד כמה שנים.. אין ספק זו החויה הכי קשה שעברתי בחיים,הקושי עצום והכאב ענק,איך בכלל אפשר להיתגבר על מות ילד?איך החיים נמשכים? איך חוזרים לחייך?