קשה ../images/Emo4.gif
קשה ללכת ברחוב ושעוברים ליד קבוצה של בנים[בעיקר] הלב מפסיק לפעום מפחד שידברו איתי.. קשה ללכת ברחוב שמרגישים שכולם מסתכלים עלי ורואים כמה מגעילה אני.. קשה שאנילא יכולה סתם לרדת למטה לקנות משהו בסופר.. קשה שאני לא יכולה ללכת לבד לרופא,סתם להתקשר אליו או לכל מקום אחר.. קשה שאני מוצפת חרדות כל היום.. קשה ללכת סתם למשפחה שנכנסים בדלת ורואים את כולם יושבים ונועצים בך מבטים..כל הנסיעה לשם אני לחוצה.. קשה להסתיר את זה מכולם..ומצד שני קשה לספר את זה לכולם.. הרשימה עוד ארוכה ארוכה.. אני לא יכולה לספר ממש מה עובר עלי לאחרים כי קשה לי להפתח אני חסומה וגם מניסיון הם לא מבינים.. החרדה הזאת הורגת אותי..מה קורה לי? אוף זה כל כך קשה מצטערת אני לא יודעת להעביר בצורה טובה את הדברים שאני מרגישה אני מרגישה שאני כותבת כמו ילדה קטנה אבל לא מסוגלת לשמור את הכל בלב.. אפשר לצאת מהחרדה הזאת בכלל? הרבה אנשים אומרים שאפשר לחיות חיים תקינים אחרי טיפול מתאים ועבודה קשה אבל החרדה אף פעם לא נעלמת. זה הגיוני? באמת אי אפשר להעלים לגמרי את החרדה? זה ממש קשה לקרוא כזה דבר..כאילו אין תקווה..
קשה ללכת ברחוב ושעוברים ליד קבוצה של בנים[בעיקר] הלב מפסיק לפעום מפחד שידברו איתי.. קשה ללכת ברחוב שמרגישים שכולם מסתכלים עלי ורואים כמה מגעילה אני.. קשה שאנילא יכולה סתם לרדת למטה לקנות משהו בסופר.. קשה שאני לא יכולה ללכת לבד לרופא,סתם להתקשר אליו או לכל מקום אחר.. קשה שאני מוצפת חרדות כל היום.. קשה ללכת סתם למשפחה שנכנסים בדלת ורואים את כולם יושבים ונועצים בך מבטים..כל הנסיעה לשם אני לחוצה.. קשה להסתיר את זה מכולם..ומצד שני קשה לספר את זה לכולם.. הרשימה עוד ארוכה ארוכה.. אני לא יכולה לספר ממש מה עובר עלי לאחרים כי קשה לי להפתח אני חסומה וגם מניסיון הם לא מבינים.. החרדה הזאת הורגת אותי..מה קורה לי? אוף זה כל כך קשה מצטערת אני לא יודעת להעביר בצורה טובה את הדברים שאני מרגישה אני מרגישה שאני כותבת כמו ילדה קטנה אבל לא מסוגלת לשמור את הכל בלב.. אפשר לצאת מהחרדה הזאת בכלל? הרבה אנשים אומרים שאפשר לחיות חיים תקינים אחרי טיפול מתאים ועבודה קשה אבל החרדה אף פעם לא נעלמת. זה הגיוני? באמת אי אפשר להעלים לגמרי את החרדה? זה ממש קשה לקרוא כזה דבר..כאילו אין תקווה..
