קשה

[יש פתח לתקוה]

תשובות:

אם אני מבקשת מחמותי אז היא עשויה לבוא לשמור על הילדים, אם הם באים לבקר הם גם מביאים איתם צ'ופרים וגם אוכל, כך שזה עוזר, אבל הם לקראת אירוע (שלא בא לי לנסוע אליו אבל אין לי ברירה, דווקא בגלל כל העזרה והתמיכה שלהם) העניין הוא שאני לא מרגישה שאני יכולה על כל פיפס להקפיץ אותה. לגבי התרופות - הוא לוקח, ולגבי מטפל - כרגע, אין לו. חוץ מזה יש לי המון מתחים בעבודה, עברתי למקום עבודה לפני שנה וחצי, והמנהל פה וצורת הניהול שלו, מאד שונים ממה שהתרגלתי, וקשה לי. אני מאד פרפקציוניסטית, ולא מסוגלת לשבת בשקט כשאני רואה שדברים לא מנהלים נכון וככה אני מגיעה לכל מיני עימותים שאח"כ אני מתחרטת. פשוט מהכוחות שזה סוחט ממני. ניסיתי להקטין ראש, ולשתוק. אבל זה לא באופי שלי. ככה יוצא שיש גם מתחים בבית וגם מתחים בעבודה וגם צרכים של הילדים שלי, ואני עייפה מכל זה! (לא הכל שחור, יש גם דברים טובים, כמובן... אבל עכשיו אני במצב רוח 'לא משהו', אז ככה יצאה לי ההודעה...)

 

[זריחה 2]

ספרי לי על זה...

מתחים בבית ,מתחים בעבודה,(טוב לא תמיד..מידי פעם) הייתי איתה באחת המרפאות לבריאות הנפש,3 שעות של שיחה עם סטודנטית לסוציולוגיה,הבת הביעה נכונות לנסות לקבל סל שיקום, ומעקב ע"י שיחות עם פסיכיאטר,ביזבזנו את זמנה של אותה מתמחה והיא...ביזבזה את זמנינו,חיכיתי לתשובה וכלום.. צילצלתי לשאול מה קורה,(לאחר שבועיים) נעניתי שהוחלט להפנותה ל"מאור"..בדקתי באינטרנט,מסתבר שזה מרכז לתחלואה כפולה,סמים ואלכוהוליזם....ניסיתי להסביר לה שמזה חצי שנה היא אינה נוגעת בגראס..התשובה היתה.."בכל זאת". רציתי רק שיאפשרו לה לצאת לעבוד כמה שעות ביום..גם היא רוצה..וזה כבר משהו.. בינתיים..נאדה. והיא כל כך רוצה לעשות משהו עם עצמה,אחרי כל כך הרבה שנים,לפתע, היא משתפת פעולה,וכלום...אפס. יחסית לשנים עברו,מצבה היום,כמעט טוב..על כדורים היא לא מוכנה לשמוע.. גם אני במצב רוח "לא משהו" עייפה..(כתבתי מבולבל). חושבת שחיבוק יעזור? {חיבוק}

 

[יש פתח לתקוה]

קשה

כבר כמעט שבוע. ביום שישי היתה לו שוב נפילה. לא עזר בבית, אפילו זרת לא הזיז, והיתה לי כ"כ הרבה עבודה!!! אני גם עובדת ביום שישי וגם אחרי זה נקיונות ובישולים וילדים, מאז יש מתח כל הזמן ואין לי שום סבלנות אליו. מזל שהילדים מביאים לי שמחה לחיים. ובשבת יש אירוע במשפחה שלו ואנחנו צריכים לנסוע, וממש ממש ממש לא בא לי.

 

[יש פתח לתקוה]

חיבוק תמיד עוזר

למרות שעכשיו אני מרגישה הכי בודדה שאפשר. הרי המשפחה שלי לא יודעת פרטים ולכן הם לא מקור לתמיכה. אמא שלי גם לא אוהבת אותו, וגם טיפוס קר, לכן בכל מקרה אין טעם להתקשר אליה. המשפחה שלו, כמה שהם תומכים, בכל זאת, הוא הבן שלהם, ואני יודעת שלאמא שלו נמאס לשמוע ממני כמה הוא לא בסדר. יש לה עוד ילדים עם בעיות כאלה ואחרות, היא אמנם עוזרת לי בתחומים אחרים, ומודעת לקושי, אבל היא לא מקור לפרוק ולספר. זהו. חברות לא יודעות, חלקן חדשות, רובן לא מספיק קרובות לליבי. חברה אחת, ממקום מגורי הקודם, כבר המון המון זמן לא דיברתי איתה והקשר די התרופף וחברה אחרת, אני מרגישה כבר אי נעימות כי רק כשיש לי משברים אני מתקשרת, ואני מרגישה עם זה לא טוב. אין לי עם מי לדבר עם מה שקשה לי. חוץ מפה. בשבת היינו אצל ההורים שלו. רוב השבת הייתי בחדר בקומה למעלה, קראתי שטויות בעיתונים (בד"כ אני לא קונה, הכל מלא זבל וסיפורים מגעילים), לא היה לי מצב רוח בכלל. חזרנו הביתה. חשבתי שוב על העבודה, די ברור לי שאני לא ממשיכה שם בשנה הבאה. מכאן והלאה אני צריכה לבדוק אפשרויות.

 

[זריחה 2]

זה כל כך מוזר

איך הנכות שלהם הופכת אותנו,ההורים,בני הזוג,מבחינה מסויימת לנכים.אני למשל כבר לא מדברת עליה,לא פורקת, פה בפורום אני קוראת אנשים שפחות או יותר עברו או עוברים את שעבר עלינו אז אני משתפת..אי אפשר להפיל על החברה מסביבך את מה שעובר עלייך כי.. זר לא יבין זאת.. אני חייבת להגיד לך...אני מצדיעה לך, ואת יודעת למה.

 

[יש פתח לתקוה]

למה התכוונת במשפט "...הופכת אותנו לנכים"?

 

[זריחה 2]

אז ככה

מזה 9 שנים הפסקתי להנות מהחיים,חוסר התלהבות ממצבים,חוסר רצון לצאת מהבית,למרות שבעבודה אני מצטיירת כטיפוס חייכן ועליז,זה פשוט משחק,התנתקתי מהמון אנשים שהיו קרובים אלי,והאוזן הקשבת שהיתה לי..נעלמה,חסרת סבלנות. ותארי לך שהזמנות לחתונות שאני מקבלת פשוט גומרות אותי,לא מסוגלת לראות כלה,קשה כשאת יודעת שיש לך בת שהיום היתה צריכה להיות נשואה ואמא לילדים,את יודעת שזה לא יקרה לעולם.... אז אולי הגזמתי עם המילה נכות אבל אני אישית מרגישה שנעצרו לי החיים.

 

[יש פתח לתקוה]

אני קטר של רכבת שלא נוסעת.

מה שאת מתארת ממש דומה אצלי. -בחתונה של האח של בעלי, פשוט בכיתי מצער, הכלה התמימה לא יודעת לאן היא נכנסת! כל כך יפה, כל כך צעירה, ותמימה נורא! מאוהבת שלא מסתכלת שמאלה וימינה. בכיתי עליה. בכיתי עלי. -אני יודעת שיש לי יכולות, יאמר לזכותו של בעלי שהוא עודד אותי בכך, אבל כשזה הגיע לתכל'ס, הוא איננו, נמוג. אז אני מתמודדת עם הדברים די לבד. חשוב לו שאני אעבוד במשהו שאני אוהבת, אבל כשצריך להקים את הילדים בבוקר ולתקתק עניינים, אז אני ממש ממש לבד. הוא לא נוקף אצבע !!!

 

[זריחה 2]

חזרתי לא מזמן

מאירוע חגיגי,בר מצווה.. לא היה נורא, היה שם שמח,ודווקא השתלבתי.. בבית שקט ורגוע....

שלא יגמר............ לילה טוב.