אני לא רוצה חלילה לשפוט
אבל משהו בתוכי צועק שאני מקשיב לקול שהיה בתוכי לפני שנה... ומצד שני חלק מהדברים שכבתת אולי בשינוי כמה דברים יכלו להיכתב על ידי בהודעה אחרת... אני רוצה לחזור לשיחה טיפולית שניהלתי לאחר אינטייק אצל מטפלת שאני חב לה המון , ולו בגלל הכנות החשיבה שהיא עצמה עשתה עם עצמה ובעיקר הכוונה.... לאחר המון ניסיונות של טיפול פסיכולוגי בגישה הדינאמית הגעתילמטפלת בגישה הקוגנטיבית התנהגותית... מדברים על מצב רוח על אבחנות שקיבלתי ועם הקשיים שאני מסתובב איתם הרקע בו גדלתי עוד ועוד למה דווקא עכשיו ולמה דווקא אליה. בסוף כמו בכל אינטייק העלתי את נושא הנטייה המינית שאני רוצה לקבלה, המטפלת שדרה ביטחון ואמרה שהיא לא חוששת מכלום והכל בקצב שלי.. וזה לאחר שאני נלחם עם מטפלת דינאמית בתחילת דרכה לא לגעת במה שמכאיב כל כך ועוצר כל כך מצד שני... וגילינו באותו טיפול שטיפול קצר טווח לא נכון לי ולאישיות שלי , כי עד שאני יוצר קשר ואמון צריך לסיים את התקופה הטיפולית. כשלא יהיה ססטופר מצד אחד ויהיה מרכיב התנהגותי שיביא את התצובנות לידי ביצוע [ולא ישאיר את התובנות ברמה התובנה]. לאחר שבוע , הגעתי עם רשימת ההימנעויות , המטפלת החלה לשאול מדוע הטיפול הקודם הופסק היא קראה את רשימת ההימנעויות התפתלה בינה לבין עצמה לא ידעה כיצד להציג זאת , ואמרה בכנות :"אני מבינה את הקשיים שלך אך אני חוששת שאם אענה לדרישתך לפתור את החרדה והדיכאון אני אחטא למקצעיותי , המקצועיות ובעיקר הפייריות ומתוך כבוד אליך, ואל קשייך, אני חוששת שאם אטפל בך ללא מענה לקשיים שאתה מציג כ"רעשי רקע" אני אחטא לכל מה שלימדו אותי אני חושבת שאני יודעת על מטפל שיוכל לסייע לך", עוד כמה התפתלויות שלה שהיא מאוד חששה שאפגע ואראה באקט שלה צורה של דחייה, היא הסבירה על המטפל כמטפל בצרכים מיוחדים , שאחד מהם הוא צורך מיני...היא אמרה שהיא עשתה שיעורי בית ואח"כ החלה את השיחה בנושא, ואמרה שזה התחוור לה עוד יותר לאחר שקראה את הרשימת הימנעויות : הימנעויות על רקע חברתי ועל רקע מיני -גם במגע עצמי באיברים האינטמים במקלחת , והיא ביררה יחד איתי ועודדה אותי לשוחח על הנושא והגענו למסקנה שיש צורך לטפל "לא לטאטא מתחת לשטיח, עד שהנושא לא יקבל מקום ולגיטימציה, אתה לא תרגיש טוב עם עצמך וכל הטיפול בך כאן מבחינה קוגניטיבית ואפילו התנהגותית תהיה שווה לכמה שבועות אך לא תמידית, כי יש משהו אחר שמעורר את הכל- ברגע שאין לך לגיטימציה עצמית להיות נאהב, שווה ערכך העצמי יורד אתה חושש מטיצירת אינטראקציות שחלילה לא ידעו לא ינסו לדעת ולא יחשדו בך" את זאת היא אמרה לאחר שסיפרתי לה כמה אירועים מאוד הזויים שהקשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט ... באותו שבוע הכרתי את המטפל שאני עדיין אצלו, הגישה היא פסיכו-סקסואלית וכמה שזה איים כמה שרציתי שהוא יטפל זה לא הלך בהתחלה בקלות, הוא הרי מטפל ב"מיוחדים" ואני "נורמלי" והוא לא "מקצועי" ויגלו ותהיה פרטיות לא תהיה וכו'.. .הכל על מנת להוכיח שהנה ניסיתי גם אצלו וזה לא עזר.... ותהליך ארוך, מייגע ומייאש, הוא לא מתייאש למרות שאני גורם לו לא פעם לזנוח את האמונה שלו בגישה האקלטית המשלבת את התפיסה החברתית, מינית ואירוטית[חושניות,סנסור פוקוס מגע] והתפיסה המשפחתית לצד הפחד המשתק, הדיכאון המכאיב , וכן, אני יכול לומר שכן, היו לו גם רגעים שהוא פחד לגורלי...[ מתוך הודאתו מתוך שאלות שביקש לדעת דרכי מול הפסיכיאטר] בהמשך החלטנו שיש כאן קושי עצום וחייבים לפצל כוחות, והחזרנו למערכה את המטפלת הראשונה שתפעל במישור הקוגיטיב התנהגותי לקשיים הנלווים החרדה הדיכאון וקשיי היום יום]. לומר שמצאתי את השקט, השלווה , שאני זורם בשיחה , שאיני רוצה למות, זה רחוק מלהיות כך, אבל הפסיכיאטרית שבדקה אותי בתחילת השבוע החזירה את הפוקוס להתחלה , ואמרה בטון חצי אימהי חצי טיפולית [והלוואי שכל הרופאים היו נוהגים כמוה, מבינים מכילים ולא שופטים את הנטייה ולא את ההחלטות הטיפוליות], הדיכאון והחרדה שלך נובעים ממקור שהוא בעיקרו פסיכולוגי ופחות ביולוגי וזו אולי הסיבה לתמורה הנמוכה שאתה מקבל מהתרופות...ברגע שתקבל את עצמך כמו שאתה הכל יירגע ויעלם .... באותו יום, דווקא שמחתי שהיא אמרה את זה, לצד הניסיון שלה לנסות לאזן. היא בניגוד לקודמיה לא שפטה וניגוד לקודמיה האחרים לא הבטיחה דברים שהיא לא בטוחה שיכולה להגשים. התהליך ארוך, לא אומר שליקקתי דבש בתהליך, אך יחד עם זאת , התכונות הבסיסיות שאתה כל כך מתעקש לומר שהן אישיותיות נשארו, חוסר התמודדות במצבים חברתיים ואני לוקח כאן גישה אחרת, ששמעתי גם מהמטפלים שלי וגם ממנחת סדנאות ללקויי למידה "לפני בחינות האדישות לא אומרת שאין חרדה היא אומרת שזה שיא החרדה" ויש אמת בזה, כי אם אצטרך לדבר עם מישהו ולא תהיה ברירה [כמו לסגת אחורה, להימנע], אני מפחד מאוד או לחילופין "שם ולא שם", נתקע במשפטים, במילים, לעתים אפילו אני יכול לשבת והכל כאילו עובר לידי, בפועל החרדה היא על מחוג נמוך, אך אני לא קלטתי מה קרהנ שם ובעיקר ייתכן ששמעתי אבל לא הרגשתי שייך מחוץ למשחק זו הרגשה שמלווה אותי... ושוב השאלה מה בוחרים? קשה לבחור וזו ממש מלחמה יומיומית לבחור בחיים, בתקווה , אבל מצד שני אין כל כך ברירה, אז נכון המטפל שלי לא תמיד יודע ל מילה כזו אחרת בז'רגון ההומואי שיצא לי לשמוע, אבל לזכותו ייאמר שבניגוד למטפלים קודמים הוא לא מטאטא את זה מתחת לשטיח והוא רוצה ללמוד ולרוב לא על חשבוני, והוא לא מוותר על החיים , יש מטפלים מינים שאצלם הכל זבנג וגמרנו אוננות , חדירה, זקפה יאללה למיטה תום טיפול... אבל מצד שני הטיפול הנוכחי הוא הטיפול האמית שגורם לתהליכים לצאת החוצה לדכאון מתוך תהליך הטיפולי,משימות שבועיות ומעקב אחריהן אם בוצעו מה הרגשתי ולאן אני רוצה להמשיך אם אני רוצה? ואם לא למה? מאוד נזהרים לא ליפול לתוך המילים אבל מצד שני אי אפשר בלעדיהם ובלי הניתוח התת מודע חלימה וכו'.... אני בוחר בחיים, ודווקא הארון לתפיסתו של המטפל שלי , הוא חשוך קטן ואפלולי, ודווקא פתיחת הדלת והניסיון לצאת ממנו [כן אני יצאתי חלקית טל], מאוד קשים מצד אחד אך מותירים מרווח נשימה מצד שני.... נכון נטייה מינית לא נינת לשינוי , אך למה אתה גוזר על עצמך חי נזירות.? לי לא היו מערכות יחסים ועוד אין לי, אבל אני מאמין שתהיה לי כזו ..והזכות לשתף או לצאת מהארון היא שלי... הדרך לצאת מהחרדה, הדיכאון ושאר החולים היא גם שלי, היא קשה ולא קלה [במיוחד שיש מרכיב של נטייה מינית ברקע], ברור שאם אבחר בגישות הקוגניטיביות התנהגותיות אצליח אבל אסור לי לוותר במלחמה על חיי ועל בריאותי גם במישור הפסיכולוג-חברתי, אישי מיני וזוגי... מיניות היא לא רק מין !!! מיניות כוללת בה המון מחוות שאינן בהכרח האקט המיני, וחיים ללא מיניות לצערי [וטל בוודאי מכירה זאת יותר טוב ממני] גורמת לתחלואים נפשיים וגופנים כאחד....[או ביצה ותרנגולת...] מקווה שעזרתי לילה טוב תרגיש טוב ומקווה בשבילך שתמצא את האור
