קשיים

[אסתר אלוני]

קשיים

מה רבים הקשיים העומדים בפני מטפל בבן זוג חולה, מאין לוקחים כל כך הרבה כוחות?

 

[אנימו]

ערב-לילה טוב../images/Emo29.gif

תתפלאי. מסתבר שיש לנו מאגר לא קטן של כוחות ואנרגיות ובשעת הצורך הם מתייצבים לשימושנו. העיקר לא להתייאש וכמו שאומרים באנגלית: DONT LET YOURSELF GO! דהיינו: אל תאבד את העשתונות.אין ברירה וכמו שכבר נכתב פה בעבר, האדם הבריא צריך לקבל החלטות ולבצע אותם ויחד עם זאת לא לשכוח שגם זכותו להמשיך לחיות. צריך ליצור אפיק מקביל לחולה שבו בן הזוג חייב להעסיק עצמו ולנתק עצמו פיזית למשך כמה שעות מהטיפול. האיוורור חשוב מאוד. אני יכולה להמשיך הרבה אבל אולי כדאי שתפני אלי במסר ואנסה לעזור לך. חזקי ואמצי.

 

[אסתר אלוני]

טיפול באדם חולה ומצפוני שלי.

שלום לאנימו, תןדה על ההתייחסות שלך, קשה לי מצפונית, יש לנו עובד פיליפיני בבית, עוזר בעבודות הבית, מטפל בבעלי, אבל אני לא מרגישה שאני משוחררת מלהיות אתו, כל בקר אני הולכת לשעה וחצי להתעמלות, חוזרת וצמודה לבעלי, כואב לי שאינו מועסק בדבר מה, אינו רוצה, ניסינו מרכז יום לקשיש, דחה את הרעיון, לכן אני מרגישה צורך לשבת עמו, לדבר עמו, ללכת לטייל כמו בכפר[אנו גרים בכפר] אני לא מוצאת תחום שיעניין אותו, לא צפיה בטלוויזיה, לא האזנה לרדיו, אני משמיעה מוסיקה, לא מתייחס, יחד עם זאת, אדם נפלא, שקט, אינו מטריד, אינו דורש כלום, הלואטי והיה דורש משהו, יושב על הכורסה ובוהה. לכן אני מרגישה צורך להיות עמו, אינני יוצאת לשום מקום בילוי, סרט, הצגה. כלום, למרות שהוא הולך לישון מוקדם, אני יכולה לצאת אבל לא מרשה לעצמי, אינני רגילה לצאת לבד. מה עושים? אסתר.

 

[אנימו]

שלום אסתר

מבינה היטב ללבך. יחד עם זאת נראה לי ששמת עצמך לחלוטין בצד ואינך מתייחסת לצרכים שלך שלמרות המצב אסור לך להתעלם מהם. אני בטוחה שיש לך חברות שאת יכולה להצטרף אליהן לבילוי ולמרות שמצב הרוח לא תמיד מעודד זאת את חייבת לעבוד על עצמך. התאווררות כזו תואיל גם לחולה ותתן לך משאבים להמשיך ולסחוב את העגלה ....אין שום אסון ביציאה לבד. הרי את אדם בזכות עצמך ואל תחשבי שכולם מרחמים כשהם רואים אשה לבד. זה תלוי מה את משדרת. וקראתי כי בחרת את הציטוט: אם אין אני לי מי לי וזו תמצתית הענין במצב הנוכחי.את צריכה לחיות היום בשני מסלולים-ולא להצטרף מנטלית ומעשית באופן טוטלי למסלול החיים של בעלך. מנסיוני, התועלת שתביאי לו לא רבה והנזק שתביאי על עצמך - גדול. העובדה היא שמהלך חייך השתנה ואינך יכולה להמשיך עפ"י הכללים הישנים. אם לא תפעלי וההחלטה היא שלך בלבד, תשאבי למצב בלתי הפיך וככל שתנציחי אותו יהיה לך יותר קשה לצאת ממנו. את מטפלת החולה ולא צריכים להיות לך שום יסורי מצפון על כך שאת גם יוצאת לבלות. אנחנו לא אלמנות הודיות ששורפות עצמן עם גופת הבעל בבוא העת...צריך להנות ממה שאפשר ולצבוע קצת את המכה בצבעים בהירים יותר פה ושם. אני מקווה שאני לא יותר מדי בוטה . אבל מכיוון שאני מכירה את ההרגשות והתהליך אני מרשה לעצמי לומר לך את הדברים. האם אין במקום מגורייך עובדת סוציאלית? כדאי לך לשוחח עמה. אני כאן אם את רוצה עידוד.

 

[אסתר אלוני]

לאנימו תודה

לקחתי לתשומת לבי, אשתדל לקבל את ההצעה ולפעול לפיה. תודה.

 

[דורית1900]

אסתר היקרה

קראתי מה שכתבת וכמעט בכיתי. אבי חולה אלצהיימר והתיאור שלך מתאים לו כמעט במדוייק. הוא אינו מתעניין במאומה. לאימי גם מאד קשה. למרבה המזל אנו גרים קרוב ואני וילדיי באים לשם יום יום לביקור ונראה לי שזה מאד עוזר לאימי. אין לי לצערי עיצות מרובות. לדעתי את חייבת לדאוג לעצמך ל"שחרור" קבוע, כמו פגישות עם חברות בבית קפה, ואפילו יציאה לנופש של כמה ימים.

 

[דורית1900]

ועוד משהו

קראתי שוב את דברייך, והבנתי שאולי קשה לך לצאת לבד. יש הרבה מקומות שמנסיוני בעבר גיליתי שמאד נעים בהם לבד. לדוגמא, נופש באתרי ספא כמו יערות הכרמל מתאים מאד לאישה לבדה. גם ישיבה לארוחת בוקר בבית קפה עם עיתון טוב היא נעימה לבד. כמו כן, אולי תוכלי לצאת עם חברות או עם אחת מבנותייך או כלותייך.