קשיי הסתגלות
בוקר טוב ובהצלחה למנהלת הפורום החדשה... (אני חדשה כאן, הרגע נכנסתי וראיתי הודעה על כך)
אני רוצה להתייעץ איתכם בנוגע לקשיי ההסתגלות של בני הגדול ( 3.9 ). לפני כחצי שנה עזבנו את הארץ לאפריקה בעקבות רילוקיישן של בעלי. בארץ היה לנו טוב מאוד, הילד היה מאוד קשור למשפחה המורחבת, לגן שלו. ילד שאוהב ללכת לגן, אוהב חברת ילדים, ילד סקרן ושמח, ומאוד נבון.
כאן הוא הוא נכנס למסגרת של גן עד 13:00, כאשר השפה האנגלית היא השפה הרשמית כאן.
בחודשים הראשונים הילד למד את השפה, בעיקר הפנים אך אך סרב לדבר, ובאופן כללי סרב לקחת חלק בפעילויות הכתה וסרב ליצור קשרים חברתיים. הצוות החינוכי בהתחלה טען שזה חלק מההסתגלות וזה נורמלי. גם אני חשבתי כך ולפי מה שכולם אומרים ההסתגלות אורכת זמן רב. עם הזמן הצוות שינה דעתו בנושא... הם טוענים שלא מדובר בקשיי הסתגלות כי יש להם נסיון רב עם ילדים זרים, הם מרגישים שיתכן ומדובר בהיפראקטיביות וחוסר קשב. הם טוענים שהילד לא מרוכז בשיעורים (כן, יש להם כאן תוכנית לימודים קצת נוקשה, שיעורי קריאה, כתיבה, מחשב, דרמה, שחייה... בגיל כזה... בהתחלה זה היה נשמע לי נפלא ועם הזמן אני מבינה שזו מעמסה מאוד גדולה לילד..), לפעמים מנסה לצאת מהכיתה לחדרים עם משחקים שהוא יותר אוהב . הוא לא מוכן לשתף פעולה במשחקים עם חברים. הם הגדירו אותו בעדינות כ"ילד עם צרכים מיוחדים". אני ובעלי מאוד התנגדנו להגדרה הזו כי זה ברור לנו שיש כאן חוסר הבנה בסיסי לקשיים שהילד עובר ואולי מיהרו לתייג אותו. הם המליצו על הצמדת סייעת אישית ואנחנו מתוך רצון בטובת הילד שכרנו סייעת אישית. מאז השפה שלו השתפרה פלאים והוא מתקשר יפה באנגלית איתנו ועם הסייעת ועם הגננת אך עדיין מסרב ליצור קשרים חברתיים עם ילדים בגן או לקחת חלק בפעילויות. הוא כן מביע רצון שיבואו אליו חברים הביתה אך לרוב הוא לא ממש משחק איתם, ישנן אינטרקציות בינו לבינם אך הן מועטות.. בעיקר זה מתבטא בזה שהוא רץ לחדר מביא להם צעצועים שלו, לפעמים אפילו זורק עליהם... אבל בגדול הוא לא יוצר קשרים ולפעמים אף מתעלם מילדים שרוצים לשחק איתו.. לעומת זאת בבית הוא מאוד שונה. מאוד פעיל, מאוד דברן..., מרבה לשאול שאלות ולהתעניין בהמון נושאים, יש לו עולם עשיר ומלא דמיון, אוהב להרכיב פאזלים ומסוגל לשחק יפה מאוד עם עצמו ועם אחיו הקטן בן 2. הוא לא תזזיתי מדיי, אך כן לאחרונה חורק המון שיניים בעיקר כשכועס. לפעמים חסר שקט בלילות. השאלות שלי הן כאלו:
האם יש כאן אנשים שחוו משהו דומה מבחינת קשיי הסתגלות עם ילדיהם? כלומר קושי חברתי שארך זמן רב? (אנחנו כאן כבר חצי שנה)
כמה זמן עליי לתת לזמן לעשות את שלו? אולי בכל זאת יש לילד הפרעה כלשהי או בעיה ויכול להיות שאני מבלבלת אותה עם קשיי הסתגלות או אפילו מאפיינים של גיל 3/4? אני שוקלת להתייעץ עם פסיכולוג כשנגיע לארץ העוד כחודשיים אך עד אז רוצה להשתיק קצת את המחשבות הרבות... (לפי מה שהבנתי אין כאן שירותי פסיכולוגיה טובים)
אציין שאנחנו נמצאים במדינה שהיא פחות מערבית, אין כאן פארקים וגני משחקים שאפשר לצאת אחר הצהריים לטייל עם הילדים... אנחנו גרים במתחם עם עוד 3 בתים אך ללא ילדים. אחר הצהריים אין כאן כמעט אפשרויות תעסוקה לילדים והרוב זה פעילות בבית או נסיעה לקניון הראשי כאן..
ניסיתי ליצור קשרים כאן עם כמה אמהות להזמין ילדים אחר הצהריים אלינו על מנת לעזור לו מבחינה חברתית אבל יש כאן קושי שהגן גם לא מוסר מספרי טלפון של ההורים.. אם רוצים ליצור קשר צריך לתת לגננת פתק המיועד להוריו של ילד מסויים שתשים לו בתיק ואם הוריו מעוניינים הם יצרו קשר.... (יש כאן מלא דברים שהמנטליות שמכתיבה אותם יכולה לשגע אותי...) אז הצלחתי לעשות זאת עם ילד אחד שבא אליו אבל עדיין אין חיבור ממשי בינהם. גם עם ילדים של חברים שרכשנו כאן אנחנו לא רואים שהוא מתקשר כפי שהיה בעבר בארץ.
חשבתי לשים אותו בגן אחר. הייתי בעוד גן (עם חינוך בריטי) שהתרשמתי לטובה ממנו כי יש קבוצת ילדים קטנה יותר והגננת והסביבה נראים לי "מכילים" יותר ואני שוקלת אם להעביר אותו ואת אחיו (בן 2) יחד לשם. אולי פשוט נפלתי על גן נוקשה (שאגב הוא מאוד מומלץ לכן הלכנו לשם מלכתחילה)... אני מתלבטת אם זה לא עלול להזיק יותר?
אשמח לכל עצה בנושא וכן לשמוע ממישהו שעבר חוויות דומות.
תודה!
בוקר טוב ובהצלחה למנהלת הפורום החדשה... (אני חדשה כאן, הרגע נכנסתי וראיתי הודעה על כך)
אני רוצה להתייעץ איתכם בנוגע לקשיי ההסתגלות של בני הגדול ( 3.9 ). לפני כחצי שנה עזבנו את הארץ לאפריקה בעקבות רילוקיישן של בעלי. בארץ היה לנו טוב מאוד, הילד היה מאוד קשור למשפחה המורחבת, לגן שלו. ילד שאוהב ללכת לגן, אוהב חברת ילדים, ילד סקרן ושמח, ומאוד נבון.
כאן הוא הוא נכנס למסגרת של גן עד 13:00, כאשר השפה האנגלית היא השפה הרשמית כאן.
בחודשים הראשונים הילד למד את השפה, בעיקר הפנים אך אך סרב לדבר, ובאופן כללי סרב לקחת חלק בפעילויות הכתה וסרב ליצור קשרים חברתיים. הצוות החינוכי בהתחלה טען שזה חלק מההסתגלות וזה נורמלי. גם אני חשבתי כך ולפי מה שכולם אומרים ההסתגלות אורכת זמן רב. עם הזמן הצוות שינה דעתו בנושא... הם טוענים שלא מדובר בקשיי הסתגלות כי יש להם נסיון רב עם ילדים זרים, הם מרגישים שיתכן ומדובר בהיפראקטיביות וחוסר קשב. הם טוענים שהילד לא מרוכז בשיעורים (כן, יש להם כאן תוכנית לימודים קצת נוקשה, שיעורי קריאה, כתיבה, מחשב, דרמה, שחייה... בגיל כזה... בהתחלה זה היה נשמע לי נפלא ועם הזמן אני מבינה שזו מעמסה מאוד גדולה לילד..), לפעמים מנסה לצאת מהכיתה לחדרים עם משחקים שהוא יותר אוהב . הוא לא מוכן לשתף פעולה במשחקים עם חברים. הם הגדירו אותו בעדינות כ"ילד עם צרכים מיוחדים". אני ובעלי מאוד התנגדנו להגדרה הזו כי זה ברור לנו שיש כאן חוסר הבנה בסיסי לקשיים שהילד עובר ואולי מיהרו לתייג אותו. הם המליצו על הצמדת סייעת אישית ואנחנו מתוך רצון בטובת הילד שכרנו סייעת אישית. מאז השפה שלו השתפרה פלאים והוא מתקשר יפה באנגלית איתנו ועם הסייעת ועם הגננת אך עדיין מסרב ליצור קשרים חברתיים עם ילדים בגן או לקחת חלק בפעילויות. הוא כן מביע רצון שיבואו אליו חברים הביתה אך לרוב הוא לא ממש משחק איתם, ישנן אינטרקציות בינו לבינם אך הן מועטות.. בעיקר זה מתבטא בזה שהוא רץ לחדר מביא להם צעצועים שלו, לפעמים אפילו זורק עליהם... אבל בגדול הוא לא יוצר קשרים ולפעמים אף מתעלם מילדים שרוצים לשחק איתו.. לעומת זאת בבית הוא מאוד שונה. מאוד פעיל, מאוד דברן..., מרבה לשאול שאלות ולהתעניין בהמון נושאים, יש לו עולם עשיר ומלא דמיון, אוהב להרכיב פאזלים ומסוגל לשחק יפה מאוד עם עצמו ועם אחיו הקטן בן 2. הוא לא תזזיתי מדיי, אך כן לאחרונה חורק המון שיניים בעיקר כשכועס. לפעמים חסר שקט בלילות. השאלות שלי הן כאלו:
האם יש כאן אנשים שחוו משהו דומה מבחינת קשיי הסתגלות עם ילדיהם? כלומר קושי חברתי שארך זמן רב? (אנחנו כאן כבר חצי שנה)
כמה זמן עליי לתת לזמן לעשות את שלו? אולי בכל זאת יש לילד הפרעה כלשהי או בעיה ויכול להיות שאני מבלבלת אותה עם קשיי הסתגלות או אפילו מאפיינים של גיל 3/4? אני שוקלת להתייעץ עם פסיכולוג כשנגיע לארץ העוד כחודשיים אך עד אז רוצה להשתיק קצת את המחשבות הרבות... (לפי מה שהבנתי אין כאן שירותי פסיכולוגיה טובים)
אציין שאנחנו נמצאים במדינה שהיא פחות מערבית, אין כאן פארקים וגני משחקים שאפשר לצאת אחר הצהריים לטייל עם הילדים... אנחנו גרים במתחם עם עוד 3 בתים אך ללא ילדים. אחר הצהריים אין כאן כמעט אפשרויות תעסוקה לילדים והרוב זה פעילות בבית או נסיעה לקניון הראשי כאן..
ניסיתי ליצור קשרים כאן עם כמה אמהות להזמין ילדים אחר הצהריים אלינו על מנת לעזור לו מבחינה חברתית אבל יש כאן קושי שהגן גם לא מוסר מספרי טלפון של ההורים.. אם רוצים ליצור קשר צריך לתת לגננת פתק המיועד להוריו של ילד מסויים שתשים לו בתיק ואם הוריו מעוניינים הם יצרו קשר.... (יש כאן מלא דברים שהמנטליות שמכתיבה אותם יכולה לשגע אותי...) אז הצלחתי לעשות זאת עם ילד אחד שבא אליו אבל עדיין אין חיבור ממשי בינהם. גם עם ילדים של חברים שרכשנו כאן אנחנו לא רואים שהוא מתקשר כפי שהיה בעבר בארץ.
חשבתי לשים אותו בגן אחר. הייתי בעוד גן (עם חינוך בריטי) שהתרשמתי לטובה ממנו כי יש קבוצת ילדים קטנה יותר והגננת והסביבה נראים לי "מכילים" יותר ואני שוקלת אם להעביר אותו ואת אחיו (בן 2) יחד לשם. אולי פשוט נפלתי על גן נוקשה (שאגב הוא מאוד מומלץ לכן הלכנו לשם מלכתחילה)... אני מתלבטת אם זה לא עלול להזיק יותר?
אשמח לכל עצה בנושא וכן לשמוע ממישהו שעבר חוויות דומות.
תודה!
