קשיי שפה וחברים

[lama zebra]

קשיי שפה וחברים

הבן שלי בכיתה א'. נכנס כאן למסגרת לפני שבועיים - שלושה. ברור לי שאין מטה קסם והוא לא ילמד אנגלית שוטפת תוך שבועיים וזה יקח זמן.

הבעיה היא שזה משליך, מן הסתם, גם על הנושא החברתי. לילד כ"כ אהוב, פופולארי וחברותי אין חברים. קשה לו. הוא לא מכיר סיטואציה כזו ומעולם לא היה בה. הוא מסוג הילדים שכולם רוצים להיות איתו בכיתה. כובש ילדים ומבוגרים ברגע ומסוגל לשוחח על כל נושא שבעולם. פתאום אף אחד לא מדבר איתו. הוא "אוויר" בכיתה.

יש לכן רעיון איך אני יכולה לעזור לו? חשבתי לרשום אותו לחוג כדורגל/כדורסל כאן. יש לכן רעיונות נוספים אולי?

שיעורי ה- ESL מסתכמים ב- 8 פרקי זמן של 45 דקות בשבוע. זה לא מעט מדי?
הוא צופה בבית בטלויזיה באנגלית, התחלנו להקריא לו סיפורים מוכרים אבל באגלית - טרופותי וכו'. כדאי לתגבר אותו בחוג אנגלית למתחילים? או להניח לו?

הפער בינו לבין הילדים האחרים פשוט בלתי נתפש (הייתי בשוק שהילדים בכיתה כבר קוראים וכותבים שוטף ואנחנו עוד הגענו ממערכת חינוך טובה). איך מצמצמים את הפער הזה? אפשר בכלל להדביק אותו?

אני רואה אותו ונגמרת מזה.

המון תודה!

 

[Numi112]

ממליצה לך מאוד לתת לו שיעורי תגבור באנגלית גם בבית.

אם זה חוג, או מורה פרטית.
אני גם הושבתי את הילדים מול הטלויזיה והם ראו תוכניות לילדים ללא תרגום. למדו מזה המון.
חוג זה רעיון מצוין, והכי טוב לדעתי שיהיה חוג בתחום שבו הילד ממש מצטיין. אם זה בספורט - אז בספורט שהוא הכי טוב בו. האמריקאים מאוד אוהבים ספורטאים...

 

[alphadelta]

כמה רעיונות

את קשובה ואוהבת. וזה חשוב. האם קריאה וכתיבה זה הפער היחיד ? האם יש פער בעוד מקצועות?

דבר ראשון ,אני ממליצה שלא תוותרו על העברית. (אלא אם כן יש אתגרים בהתפתחות השפה. )

דיברת עם המורה? עם היועצ/ת? תמיד יש את הילד או הילדה בכיתה שהם יותר אמפטים. המורה יכולה ״לשדך בינהם״ בפרוייקטים בכיתה או להתחיל עם שניהם משחק בהפסקה ואז לעזוב. אפשר להזמין הבייתה את הילד או הילדה לזמן של אחד על אחד. פחות מאיים.

חוג , שכבר הוזכר פה, זה גם רעיון נהדר. במיוחד חוג במשהו שהוא טוב בו.

להמון בתי ספר יש בתיכון ילדים שכמה שעות בשבוע באים לבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים להיות עם ילדים שצריכים קצת אקסטרה. חברתית, שפתית או כל מה שהצוות וההורים חושבים. תשאלי אם יש אצלכם את זה. ( לרב זה בתיכון תחת leadership).

דברו איתו ותחלקו איתו קשיים דומים שלכם. בעבודה/בסופר/ ברכבת. לא משנה. גם איך פתרתם את זה.

לבדוק בעדינות אם זה באמת מפריע לו או האם זו השלכה שלך. (אני למשל, אלופה בלהשליך רגשות מהילדות הרחוקה שלי על ילדי. ובסוף הרבה פעמים מתברר שלהם זה לא היה נורא כל כך. אבל בראש שלי זה אסון. )

טלויזיה לא מלמדת כמו אינטראקציה עם ילדים או מבוגרים דוברי השפה. להזמין ילד שקרוב לגילו לשחק יחד. ללכת לשעת סיפור בספריה.

 

[alphadelta]

עוד רעיון

אם אתם שייכים לבית כנסת או כל סוג אחר של קהילה, אמצו לכם סבא או סבתא. מישהו שתרגישי נח להזמין הביתה. שיספר לו סיפור, או יבשל איתו, או סתם יתרשם מכמה הוא חמוד. והכל באנגלית

 

[shuttles3]

סבלנות. מנסיוני שלי ומנסיון רבים אחרים

הילדים הם הרבה יותר גמישים ממה שנדמה לנו. את רוב הלחץ שלהם אנחנו מעבירים להם, זה לחץ שלנו, ולא שלהם.
עברו רק שבועיים-שלושה, בנך עדיין מתמודד עם המעבר עצמו, לא רק עם השפה החדשה.
אם המורה יכולה להצמיד אליו חבר דובר אנגלית - מצוין. אני לא חושבת שכדאי, בנוסף לכל הלחץ של המעבר, להלחיץ אותו עוד עם לימוד השפה מכל כיוון אפשרי - בית ספר, שיעורי ESL, מורה פרטי, חוגים, טלויזיה - כל אלה עלולים להלחיץ אותו הרבה יותר מאשר הוא נלחץ לבד, זה ישדר לו לחץ. מהר מהר ללמוד ללמוד - למה כל כך מהר בעצם? הוא בכיתה א' בסך הכל, לא בתיכון ולא באוניברסיטה. באמת שאין לו לאן למהר.
בגילו הוא יתפס את השפה תוך חודשים ספורים בלי הרבה מידי מאמץ. במידה ולא יהיה מסביבו כל כך הרבה לחץ שמשתיק את המוח ואת הגוף. ואז הוא יתפוס את מרכז העניינים בדיוק כמו שהוא היה רגיל בישראל.

 

[פרפרי אהבה]

לא פשוט , אבל צריך המון סבלנות.

אם זה ממש מפריע לו להתחבר לאחרים- הייתי מנסה אולי לתגבר אותו בשיעורים פרטיים ללימוד אנגלית.
&nbsp
אפשר גם לקבוע פליי דייט ולתווך בין הילדים.
&nbsp
בביקור האחרון שלי בברנס אנד נובל ראיתי הרבה חוברות עבודה שגם עובדות על הבנה וגם על הכרת אותיות וקריאה בכל מיני רמות-אולי אפשר לעבוד איתו גם דרך חוברת.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני קוראת את הכאב שלך,

וכנראה הרבה רגשות אשם ואולי גם השאלה, האם עשינו נכון? נמצאים שם. מנסיוני ומנסיון אחרים, תוך שנה לא תאמיני שזאת היתה הסיטואציה, אבל זה לא עוזר כרגע אז חיבוק גדול

עם כל הרצון לעזור עם האנגלית, לדעתי צריך לתת לו גם לנוח מזה, ודווקא בבית, לשמור על העיברית. כי בעוד שנה, האנגלית תהיה השפה החזקה ואז מאוד קשה לחזור לעברית. דווקא בבית הייתי שומרת כמה שאפשר על שפה, ספרים וסרטים בעברית.

לגבי חוגים, אני מצטרפת לאחרות, במידה וזה מקצוע חזק שלו, שהוא אוהב ורוצה, זה יכול לעבוד מעולה. במידה ולא, שווה לתת לו יותר זמן איתכם, מקום שהוא מרגיש בו טוב ובטוח, וממש לא למלא לו ימים שלמים שהוא צריך להתמודד בהם עם השפה. לא כרגע לפחות.

תתנו לו מקום להוציא את הקושי והתסכול, תספרו על קשיים שלכם. תנסו להשתמש בהומור כמה שאפשר, זה יכול לעזור המון.
אני שמה כאן לינק לפוסט ששמתי פה בעבר, אבל אולי רלוונטי לך כרגע:
http://www.brb.co.il/ביגון-סיאולה/

איפה אתם בעולם? כמה זמן אתם שם? תרגישי נוח לעלות פה את כל הקשיים, את לא לבד

 

[lama zebra]

קראתי הכל ועונה יחד -

קודם כל תודה רבה על האוזן הקשבת. חייבת לציין כי אלפא נתנה לי קצת לחשוב על הדברים מנקודה אחרת ואני עדיין מתחבטת בה.
&nbsp
המחשבה הראשונית אכן היתה שלא להעמיס עליו יותר מדי ולכן במודע החלטנו שלא לרשום אותו כרגע לשום חוג ולאפשר לו "לנחות" וזמן להתאקלם בנחת. לא להלחיץ ולאפשר לו לקלוט את האנגלית בקצב שלו כדי שלא לגרום לתסכול. אבל, הילד צמא לחברה. קשה לו עם הלבד הזה וכדי לעזור לו להשתלב הוא זקוק לקצת עזרה.
&nbsp
המחשבה על החוג או אפטר סקול נולדה על מנת לאפשר לו להכיר ילדים או יותר נכון, לאפשר לילדים להכיר אותו ולכן בשלב זה, נראה לי שנרשום אותו ליום או יומיים של אפטר סקול בהם יש חוגים שמעניינים אותו. מה גם שמסתבר שאסור לילדים לדבר ביניהם בכיתה, אלא רק בהפסקה (מי שם על האיסור הזה בישראל??) ולכן הוא לא נחשף בכלל לשיח באנגלית וזה יעזור לו גם ברמה הזו.
&nbsp
חשבתי על חוג אנגלית ברמת ESL כי נראה לי שכמות השעות המוקצת ל ESL בביה"ס לא ממש מספיקה. יכול להיות שבשלב זה נניח לזה באמת ונראה איך הוא מסתדר במסגרת של האפטר סקול כדי שלא להעמיס יותר מדי.
&nbsp
אמנם מדובר רק בכיתה א', אבל רמת הלימודים פה הפתיעה אותי ביג טיים. אם בישראל בכיתה א' עושים יישור קו ומתחילים ללמוד לקרוא, פה (מנהטן) הם כבר קוראים שוטף, כשהוא צריך להשלים למידה של מילים בסיסיות....
&nbsp

 

[carlimi]

ההבדל נובע מהסיבה הפשוטה

שרוב הילדים כאן בארה"ב נכנסים לבית הספר בכיתת הקינדרגארדן, ואת יישור הקו שאת מדברת עליו, עושים בשלב הזה, כך שבכיתה א ' הם כבר אחרי היישור, וכבר יודעים את כל האותיות, המספרים, חשבון פשוט, ותחילת קריאה וכתיבה.

הבת שלי נכנסה לקינדרגארדן כשהגענו לכאן (לפני קצת יותר מ 3 שנים) ולא דיברה מילה אנגלית. היא קיבלה מעבר לשעות הרגילות, עוד שעה אחת, אחד על אחד, אחרי בית הספר, פעם בשבוע, ESL. בתום השנה היא דיברה שוטף ואפילו עם מבטא כך שכמעט לא היה ניתן לזהות שהיא לא מקומית. זה היה קטע מטורף!
בשנה השנייה שלה בבית הספר הוחלט שהיא אינה זקוקה עוד לשיעורי ESL ...
מה שאני אומרת הוא, שלדעתי האישית, 8 שיעורים של 45 דקות כל אחד, בשבוע - זה ה מ ו ן !! לא הייתי מוסיפה עוד שעות שיעורי אנגלית על זה. מה גם שנראה לי שבמנהטן יש הרבה מהגרים ומערכת בתי הספר הציבוריים מורגלת ומכירה היטב את הנושא, ולכן יש להם ניסיון, והייתי סמוכת עליהם בשלב זה.
את סה"כ מדברת על שבועיים-שלושה - זה ממש כלום! תני לו לפחות 3 חודשים להתרגל, להתאקלם ... תשתדלי להיות בקשר רציף עם המורה שלו לגבי ההתקדמות שלו בכיתה גם מבחינת האנגלית וגם מבחינה חברתית.
לגבי אפטרסקול , האמת שאני אישית הייתי נוטה לרשום דווקא לחוג מחוץ לבית הספר, כדי קצת לשנות אווירה בשבילו, במקום להיות באותו מוסד כלכך הרבה שעות ביום. אבל זה עניין אישי, וגם תלוי בך ובילד כמובן.
לנשום עמוק, לקחת צעד אחד אחורה, לחבק אותו חזק.
אנחנו כאן בשבילך!

 

[ניריתסקוטלנד1]

במנהטן יתכן שאת יכולה למצוא לו חוג עם ילדים ישראלים,

או אפילו מנוהל ע"י ישראלים.

אני מצטרפת לדעה של carlimi, שאם להוסיף חוג, שיהיה במסגרת אחרת מבית הספר, פתוח לעוד קבוצת ילדים.

אם חוג, איזה נושאים יענינו אותו? אני יכולה לנסות לבדוק לך.

 

[מיכצוקית]

לגבי חברים

מספיק חבר אחד.
זה כל מה שצריך כדי שילד לא יהיה בודד.
בקשי מהמורה שתצוות אותו כשאפשר למישהו,
שתראה שבהפסקה הוא לא לבד,
ותבקשי מהילד לבחור ילד אחד להזמין אחהצ.
מאמינה שעם שיתוף פעולה של המורה זה יסתדר במהירות.
ילדים לא חייבים שפה כדי לתקשר.
כמו שבת ה8 שלי אומרת,
"אנחנו מדברים בשפת הילדים"
(זה כולל המון אמממ והמון תנועות ידיים אבל בלי שהיא שמה לב הדנית הולכת ונכנסת עוד ועוד בין ההמהומים והתנועות

 

[נחמנית]

יש גם הבדלי תרבות

את רגילה לישראל - כולם הולכים לגינה של השכונה. כולם מכירים את כולם. חברים באים אחד לשני בלי יותר מדי תיאום מראש (ולפחות בלי הרגשה שלך כאילו את צריכה לטפל בנושא). אני משערת גם שבארץ את עברת את שלב ה"איך מארגנים לו מפגש עם דני" כשהוא היה בן 3. ועכשיו הוא ודני כבר אמרו לבד שדני רוצה לבוא אליו או הוא לדני.
&nbsp
את במנהטן. רוב ההורים בכיתה, אני משערת, לא ישאלים. המנטליות שונה. את לא יודעת איך לתקשר עם המורה וההורים כמו בישראל. כולם לא הולכים לגינה מתחת לבית ביחד כדי שהבן יגיד ויראה לך - זה איתי ליד השולחן וכו.
&nbsp
הפואנטה שלי היא שאת צריכה לעשות הנמכת ציפיות. קשה להאמין שיהיו לו חיי חברה כמו בארץ פשוט כי חיי החברה כאן בגיל הזה שונים מאשר בישראל לפחות בחוויה האישית שלי . כשכאן = צפון אמריקה ברובה. אחה"צ של אמצע השבוע מוקדש בד"כ יותר למשפחות. פליי דייטס בסופש דורשים קצת יותר תיאום. את מתארת מצב שהוא היה חברותי ועמוס - אל תצפי לישראל במנהטן. אז זה היה לעניין הבארץ הוא היה ככה ועכשיו, מה עכשיו. לא יהיה לך ישראל במנהטן - יהיה לך מנהטן במנהטן ואולי בסוף זה יהיה לך נעים המנהטן הזה, חוויתי אחר, יגרום לך לרצות קצת מנהטן בישראל לכשתחזרו (אם תחזרו).
מצד שני, יש את קושי השפה (וגם התרבות - גם ילדים צריכים להתרגל לתקשורת חברתית שונה - פחות פיסית, יותר מנומסת, יותר איטית). אני גם בדיעה שחוג יכול לעזור. אנחנו עברנו עכשיו מחור X על המפה לחור Y, בבית ספר היה לבן קשה למצוא את מקומו וזה אחרי שנים עמוסות חברים ובלי שום קושי שפה. בצהרון, בקבוצה של 8 ילדים, ישר נוצרו לו שתי חברויות קרובות. הייתי שוקלת חוג שיכולה להתפתח בו תקשורת לא מילולית שתחזק את הבטחון העצמי שלו הפן החברתי כשהוא מתעסק בתחומים שהוא מרגיש בהם נוח גם ככה - נגיד חוג כדורגל אם הוא אוהב, או אומניות לחימה או נגינה או לגו או מדע או מה שזה לא יהיה. הייתי מנסה למצוא אירועים ב- JCC וללכת אליהם כדי להכיר ילדים יהודים/ישראלים. אולי אפילו חוג ב- JCC שבו יש סיכוי מסויים לפגוש עוד ילדים ישראלים/יהודים. גם בלי שפה הלרוץ ביחד יעשה לו טוב.
&nbsp
בהצלחה. מעברים זה קשה.

 

[Et tu Brute]

לא מנסיון ממש אישי

יותר מהשקפה על ילדים אחרים - שמונה שיעורי אנגלית בשבוע + כל היום אנגלית בבית הספר נשמע לי הרבה מאוד לילד בכיתה א'. אני מסכימה עם כל מי שכתבה שעדיף לרשום אותו לחוג כיפי ולא לעוד אנגלית.

 

[lama zebra]

שוב תודה! אתן מאירות את עיני!

אחרי שהסברתן לי שהוא נחשף מספיק לאנגלית במשך היום, ובהתייעצות איתו, החלטנו לרדת משיעורי אנגלית נוספים אחה"צ ולרשום אותו לחוג מה שיאפשר לו התערות חברתית. הסברתי לו שזה מאוד חשוב להשתתף, עד כמה שהוא יכול ואפילו השתתפות חלקית בלבד, בשיעורים שלא דורשים ממנו, בשלב זה, שימוש בשפה ושצריך להתאזר בסבלנות.
בינתיים לקטנה ירד האסימון שגן בשפה שהיא לא מכירה זה לא להיט גדול.
אוף.
אני צריכה לחזור ולשנן לעצמי שלמרות הקשיים זו מתנה לכל החיים.
&nbsp
שוב, תודה!

 

[יוקלילי]

הבת שלך יכולה לפתח קישורי תקשורת לא מילוליים נפלאים!

הבן שלי בן שלוש וחצי (כמעט), ואנחנו נמצאים באנגליה כבר 10 חודשים (לא להאמין איך הזמן רץ..). בגן שלו יש הרבה ילדי מהגרים והוא בחר להתחבר עם הילדים הללו. יוצא שהוא לא מדבר הרבה אנגלית , אבל כישורי התקשורת הלא מילולית שלא מדהימים!! הוא יכול לקיים איתי שיחה רק עם מחוות, ומעט מילים, ואני אבין הכל. אני מצטרפת להמלצה על כך שהזמן יעשה את שלו, ובשום אופן לא להגדיר את המצב כבעיה ברכישת השפה אחרי 3 שבועות (בעוד כמה חודשים תצחקי על כך )
בהצלחה!!

 

[lama zebra]

את צודקת. בגיל הזה זה גם פשוט יותר.

אין לחץ של לימודים והדברים נעשים יותר בניחותא ומאפשרים יותר אינטרקציה חברתית.
טוב, שנה הבאה כבר ממש בפתח ועד אז בטוח שכבר יהיה שיפור.

 

[ניריתסקוטלנד1]

 

[shuttles3]

אספר לך עוד משהו. את לא מדיימנת לעצמך כמה אנשים הם במצב שלכם

הרבה יותר ממה שנדמה לך.
במיוחד אצל מהגרים נהוג להשאיר ילדים בבית עד גיל כמה שיותר מבוגר (כמה שהמערכת מאפשרת, הרי שבאיזשהו שלב מתחיל "לעבוד" חוק חינוך חובה). זה מכיוון שגן הוא עסק מאוד יקר, והוא נהיה עוד יותר יקר כאשר הילדים מתחילים לחלות וההורים צריכים להישאר בבית. הרבה פעמים המקצועות של ההורים המהגרים הם "לא משהו" וזה הרבה יותר נכון מבחינה כלכלית פשוט לוותר על גן. הרבה פעמים מגיעים סבים וסבתות עם ויזות ארוכות בשביל להיות עם הילדים ולחסוך את עניין הגן. אם כן הולכים לגן, אז מהמגרים נוטים לבחור גנים שם מדברים בשפת האם שלהם, הרי שכך מתנהלים בבית ועם המשפחה המורחבת. במקרה הטוב יש שם שיעורי אנגלית כדי ללמוד מילים בסיסיות, אותיות ומספרים.
התוצאה?
כתוצאה מכך לבתי ספר מגיעים המון ילדים שלא מדברים בשפה המקומית, אפילו כשרובם הגדול נולד כאן...
זה בסדר, המערכת כבר מנוסה וערוכה לכך. השפה תהיה מסביב בכל מקרה, והיא תיקלט.
&nbsp
בנך וביתך יהיו בסדר גמור. אל תלחיצו אותם ופשוט תנו להם זמן. הם יהיו בסדר גמור. בעוד כחצי שנה את לפתע תקלטי שהם מדברים בינם אנגלית ואז תתחילו לריב על לדבר רק עברית בבית

. אני מבטיחה.

 

[michaelbl]

הייתי במצב שלך

לפני 5.5 שנים עברנו לקנדה עם 4 ילדים ואחת מהם היתה בגן חובה. מילדה חברותית שהיתה מסמר הגן בארץ היא היתה באה לגן כאן ולא יודעת אף מילה. הייתי מוריד אותה בבוקר ועומד ליד הגדר של הגן והיה נקרע לי הלב, היא היתה עומדת באמצע החצר, מסתכלת מסביב וראו בעיניים שלה שהיא מתה לשחק עם כל הילדים שרצים סביבה, וכלום. הייתי חוזר הביתה עם דמעות בעיניים. כיום היא בכתה ה, הלוואי שהעברית שלה היתה טובה כמו האנגלית שלה. לקח לה 3-4 חודשים והאנגלית שלה השתפרה בקצב מסחרר ושוב נוספו לה עוד ועוד חברים כי היא טיפוס חברותי.
בת אחרת הגיעה בסוף כתה ב, ולה לקח יותר זמן להדביק את הפער ועוד יותר זמן להתחבר לילדים כאן, אבל היא כמוני, לא חברותית במיוחד.
זה אינדיבידואלי, אבל זה מגיע ואין לכם מה לדאוג, הם מוקפים אנגלית וסופגים את השפה יותר מהילדים מאשר שיעורי esl.

 

[lama zebra]

תודה

אנחנו מחשלים אותם
לפעמים זה פשוט נשמע מטומטם לבחור להיות מהגר כשאתה לא בורח משום דבר וכשלא היה לך רע.