קשרים לא סגורים

[לב אם]

קשרים לא סגורים

רוצה לשתף ולשמוע על קשרים לא סגורים שנשארו לנו בחיים. מה עושים אתם. האם הם קשורים לטראומה ?

 

[לב אם]

ילד אהוב

אין קשר חזק כמו קשר עם ילד, גם אם הוא לא שלך, אך יצרת אתו קשר של אהבה ונתינה. לפני שנים רבות הייתי מדריכה בעיירת פיתוח. חנכתי מספר ילדים בבית הספר היסודי, והקמתי מועדון בבלוק בו פפעלתי בעיקר מול האמהות, אך גם הקמתי פעילות נחמדה לילדים. בלי שהיתה לי שליטה בכך, נוצר קשר חזק ואמיץ של אהבה עם אחד הילדים. למרות שניסיתי לנטרל מעט את הקשר, מתוך חשש לפגיעה בילד כשתסתיים שנת השירות שלי, הוא התחיל להיות יותר ויותר קשור אלי, להגיע אלי לאכול, לדבר. האהבה היתה הדדית - ומצאתי בילד הזה, שהגיע אלי מתוך הזנחה גדולה, ילד מקסים ונפלא. העובדים הסוציאליים בעיירה, כשראו אותו משוטט בערבים במקומות לא רצויים, היו קוראים לי לטפל בו, במקום להוריו. כשלא היה לו מעיל חם בחורף, אני זו ששמתי לב לכך ודאגתי לו למעיל. לקראת סוף שנת השירות - היתה סיטואציה שבלשכת הרווחה חשבו שיצליחו להוציא אותו לאימוץ - ואני הודעתי להם שמבחינתי, אני אשמח לאמץ אותו. בשלב הזה, רגע לפני הוצאת צו אימוץ נכנס לתמונה האח הגדול שהגיע לבית המשפט והודיע שהוא ידאג לילד, ישמור עליו שיפסיקו להכות אותו וידאג לרווחתו. אף אחד לא נטה להאמין לאח יותר מדי, אבל באופן טבעי, קיבלו הזדמנות נוספת. אני בינתיים התגייסתי לצבא. הימים הם ימים שרק לאנשים מעטים היה טלפון בבית, גרתי במרחק גדול מאד גם מהבסיס וגם מאותה עיירה, וממילא באותם ימים חיילים לא יצאו הביתה כל שבוע, ובאוטובוסים לא היה צ'אנס לבקר ולשמור על קשר. בחופשה הראשונה , כשהגעתי לבקר, הילד היה מאד פגוע והתקשה לקבל את ביקורי. בהתייעצות עם מנהלת בית הספר והמחנכת המליצו לי שעדיף לא לבוא בכלל מאשר להגיע פעם בחודשיים-שלושה ולעורר הכל מחדש. וכך נותק הקשר. אבל בלב נשאר מקום פתוח שתוהה, מה קרה לאותו ילד, ואיך היו חייו, האם הוא זוכר את אותה שנה קסומה של קשר שהיתה לנו כשהיה בכתה א'.

 

[לב אם]

שאלות לחברים

כל הכתה: לפני זמן מה היה מפגש של כל הילדים שהיו אתי בבית הספר היסודי. התלבטתי מאד אם לבוא - אותם ילדים שמררו את חיי, פגעו בי והשפילו אותי - מה לי ולהם? אותם המעטים שהיו אנושיים, ממילא שמרתי אתם על קשר, ומהאחרים שמחתי כל כך להפרד. באתי בכל זאת - ניסיתי אפילו לפתוח קצת שאלות קשות. מסתבר שחלקם אפילו לא זוכרים מה היה,חלקם הצטערו מן הפה אל החוץ. לא הרגשתי שמיציתי, ולא קיבלתי חשק להמשיך. ילד אחד: אחד מן הילדים בכתה , מהמושב שלי, היה בעל אחריות אישית לקשיים החברתיים שלי - הוא היה ממציא עלי סיפורים , מכשפישים, מעודד את הילדים וממריד אותם נגדי. כאשר התגלה לי נושא ההטרדות המיניות תהיתי, האם יכול להיות קשר. האם המהפך שעבר אותו ילד מחבר ממש טוב שלי בגן , לאויב מר, קשור לדבר רע שנעשה לו בביתי? עוד אני אוזרת אומץ וחושבת איך לשאול אותו דבר כזה, והוא נהרג. והשאלה נשארה פתוחה ופעורה. חברת ילדות: היו לי חברות שונות במהלך הילדות. חברה אחת שגרה בשכנות, היתה חברה מאד טובה במשך שנים. היינו נוסעות ביחד לכל רחבי הארץ, וביקורים רבים זו במשפחתה של זו. במהלך השנים הטרידו אותי מינית שני דודים שלה, אחד בביקורים אצל הסבתא, ואחד שהיה מלווה אותנו לטיולי תנועה. אני לא אמרתי כלום, מעולם לא דיברנו על דברים כאלו. במהלך ההתבגרות התרחקתי מאותה חברה, וכבר לא היינו בקשר כאשר גיליתי כל מה שגיליתי על הטרדות מיניות, על מה שקרה אצלי בבית. אני לא יכולה שלא לתהות. מנסיוני עם פדופילים, הם הרי פוגעים בכל מי שרק יש להם גישה אליו. האם גם חברתי היא בין הנפגעות - ממשפחתה שלה או משלי. אני יודעת היכן היא - מעולם לא נשיאהויש לה חיים משלה. האם אני צריכה לחדש אתה את הקשר ולפתוח את כל השאלות הקשות.

 

[0 אור 0]

ילד מאומץ

יום אחד, אנחנו עוד זוג צעיר עם תינוק בן חצי שנה, ניגשת אלינו על המדרכה מישהי מהקיבוץ ואומרת - יש איזה ילד שצריך לאמץ. אולי תהיו מוכנים לאמץ אותו? די התלבטנו. ילד בן 9, ומה אנחנו מבינים בגיל הזה. צבר כבר צלקות ובעיות בחיים, ואיך נדע להתמודד. החלטנו ללכת על זה - ובאמת לא הכל עבר חלק. הגיע ילד ששהה ליד אמו שחלתה במחלה קשה עד שנפטרה, היה אצל דודה שמאד אהבה אותו, אבל לא יכלה להשאיר אותו אצלה - וכנראה גםלא היה לה במיוחד זמן בשבילו, כי למרות שמדובר במשפחה מאד מבוססת ומשכילה, הילד הגיע מאד מוזנח מכל הבחינות. השקענו בו המון - וגם טעינו לא מעט. מצד אחד התחלנו לתת לו את כל הבסיס של דברים שהיו חסרים לו (גם דרך תירוץ של משחק עם האח הקטן), דאגנו לו לבגדים שיחוש בהם כדומה לכולם, שכנענו את משפחתו המבוססת לתרום לו אופניים ואנציקלופדיה וקיבלנו אותו כבן לכל דבר. אולילא פינקנו אותו מספיק - סך הכל הוא נראה לנו מאד גדול, והתייחסנו אליו בהתאם. רק לאחר שנים , כשילדי היו בגיל הזה, הבנתי שאולי ציפיתי ממנו לקצת יותר מדי עצמאות. הגנו עליו מאד, וגם כשהסתבר שאמו הורישה ירושה לא קטנה, מה שעורר מניפולציות מצד האב, שעד אז לא התעניין בו מאז לידתו, הצלחנו בשיתוף פעולה עם משפחת האם להשיג צו של בית משפט שלא מאפשר נגיעה בירושה לשום צד ללא אישור בית המשפט, ולא מאפשר להוציאו מחזקתנו ובכך להפעיל עליו מניפולציות. שהה אצלנו כבן לכל דבר עד הצבא. במשך הצבא החל להתרחק מעט, עד שיום אחד לאחר שחרורו נעלם במפתיע. עד כדי כך במפתיע - שתעודות שונות שלו, פנקס חיסונים ואפילו עבודת השורשים עדיין אצלנו. ניתוק מגע מוחלט. אנחנו יודעים מה קורה אתו, ביררנו דרך המשפחה. בהתחלה לעתים קרובות יותר, ועם שליחת מסרים אליו, מאוחר יותר הסתפקנו בלדעת מה קורה אתו. עד היום לא ברור מה קרה, ומה הסיבה ...