קשר הדם ניצח את קשר הלב

קשר הדם ניצח את קשר הלב

אז זהו זה. לאחר שנה וחצי הילד חוזר להוריו הביולוגיים. למען האמת פסק הדין היה די צפוי ואני מרשה לעצמי לומר שגם לולא מחלתו של האב המאמץ, הוא לא היה משתנה. לאחר שדנו כבר בעבר בנושא זה לא אכנס לשאלה האם נעשה צדק או לא. בית המשפט אמר את דברו ויש לכבד את הכרעת הדין. אבל מסר אחד כן ניתן לחלץ מכל הפרשה העגומה. כשהורים מאמצים שאינם יכולים להביא ילד לעולם מסיבה זו או אחרת באים לשקול את כל האלטרנטיבות העומדות לרשותם, הם צריכים לקחת בחשבון שבהחלטתם לגשת לתהליך של אימוץ הם עלולים בעוד יום... בעוד חודש... בעוד שנה... בעוד חמש שנים, לשמוע דפיקה על הדלת האומרת: תודה רבה לכם על האהבה, על הרגש על המסירות, על הדאגות, על המתחים, על ההשקעה הכספית העצומה ועוד ועוד. אתם את שלכם עשיתם על הצד הטוב ביותר, אבל עכשיו זמנכם עבר ועליכם להחזיר את הפיקדון שהופקד בידכם. כמובן שברב המקרים הסיטואציה הזו לא תיקרה, אבל מספיק שקיים פסק דין תקדימי בכדי להדיר שנה מהורים מאמצים רבים. ובמעבר חד. שנת 2004 הסתיימה באסון הטבע שהיה אולי הגדול ביותר שידעה האנושות. מה שמוכיח שוב את אפסותנו לעומת איתנים אדירים אלו. אני מאחל שהשנה הבאה תאיר אלינו את פניה באור יותר חיובי ונזכה רק לבשורות וחוויות טובות.
 

שילה1

New member
סבורה כי טעו השופטים המלומדים

בהחלטתם זו. ולראייה:עד היום,הילדים שהוחזרו להוריהם הביולוגיים-גורלם לא שפר עליהם. וראה מקרה ברונה-קרוליין. ולעניין הילד ואביו המאמץ:גם אב חולה יכול לתפקד כאב לכל דבר! לבי להורים המאמצים,ויותר מכך לילד,שכבר בתחילת חייו לוקח עמו מטען שאינו בהכרח חיובי. מק4ווה שיגיע ערעור,שישנה החלטה זו. שבת שלום חברים!
 

אלי לוק

New member
שמעתי ש.....

ההורים הביולוגים נכנסו עוד פעם להריון וזה היה הטריגר לבית המשפט להחליט כפי שהחליט (הכל בעצתו המזויעה של עורך דינם) אלי לוק
 

אלמרה

New member
../images/Emo140.gif ברוך הבא אלי לוק!

לכבוד יחשב לנו פה ביקורך. מקווה שתפיח פה חיים וכמו שאתה יודע כל כך טוב לעשות.
 

jud1001

New member
לא אתפלא אם לוק יופיע ..../images/Emo41.gif

בדהרה על סוסו הלבן.. אל תוככי פורום תרבות הונגריה.. ברוך אתה לוק..
לאיפה שלא א"לוק"..לוק מתבונן בחזרה.. רכש מוצלח מינהל.. תן לו תנאים מועדפים..
 

s h o o s h a

New member
כדי למנוע התלהמות ופרשנות שגויה

של החוק, הריהו לפניכם. על פרטיו והסתיגויותיו. ואני יותר ממשוכנעת שקביעת בית המשפט סמכה ידיה על החוק תוך שהפעילה שיקול דעת לענין טובת הילד על פי ממצאים שונים שהוצגו בפניה. האם ההחלטה נכונה או לא? לכל אחד האמת הפנימית שלו. יש שיאמרו כי הנכון היה להשיבו להוריו הביולוגיים שהבינו בטעותם ולא רצו לחיות בצל כבד של 'יכולנו לעשות וכנראה שעשינו לא מספיק'. מאידך ההורים המאמצים שנתנו את לבם ונשמתם למען הפעוט אך יודעו לגבי הדקויות שבחוק והיו מודעים למצב עדין שכזה שעלול להתרחש. האם עמדה כאן טובת הילד בפני המערכת המשפטית? יש שיגידו כי היא בלבד ויש שיגידו שהיו הבטים אחרים שלטווח הרחוק יכלו לגרוע מטובת הילד ולכן הוחלט כשם שהוחלט. כרגע הסיפור עוד לא תם. ההורים המאמצים ימשיכו לערער. כיצד תהא הפסיקה הבאה? נדע כשהיא תתפרסם. חבל רק לדעת כי המלחמה הקשה הזו, מחירה נגבה מהילד העולל והרך בשנים שיציבותו והחשש לעתידו טרם ברור. ואכן, שני ארועים מסעירים סיכמו את שנת 2005 ואני, ממרומי שנותיי מתבוננת ונושאת תפילה אחת קטנה- שלא נדע עוד ימים כאלו. הבה נסתפק בחיים משממים...
 

אלמרה

New member
סוגיית הורות ואפוטרופסות אינה קלה..

אני מודה לאל שאני לא נדרש להיות מחליט או שופט במקרים כאלה שכן לא יודע כיצד הייתי יכול לישון בלילה לאחר החלטה זו או אחרת. אכן לא תזיק לנו שנה חדשה פחות סוערת ולא מתישה כמו זו שהיתה לנו השנה... לכל המתנשקים בחצות - שנה טובה... תחל שנה חדשה וברכותיה.
 
אחת הבעיות

הגדולות בפניהן עומד בית המשפט , היא קונפליקט הקיים משחר בריאתו: מחד, הצורך לדבוק בחוקים קיימים - למען ישמר האמון במערכת המשפט כמערכת יציבה ואמינה ולמען היכולת לצפות את תוצאותיהן של התרחשויות מסוימות. מאידך - ההכרח להתקדם עם המציאות, ההכרח בשינוי וחידוש. לשם כך ניתנה לבית המשפט הזכות להפעיל שיקול דעת. שיקול הדעת של בית המשפט, לא אחת, מופעל כבבואה של דעת הקהל. ולא אחת, טעה בית המשפט בשיקול דעתו, כתוצאה מהחשש שמא תיפגע אמינותו והבטחון בו אם יחליט אחרת. לעניין פרשת הילד המאומץ - נראה לי שכך היה המצב. כיוון שבמרוצת השנים ברור לכולם היה שביטול אימוץ בהליכים משפטיים בד"כ ייסתיים בהחזרת הילד להוריו הביולוגיים, וביהמ"ש ייתכן חשש מביטול הנורמה - החליט כשהחליט. אין ספק שבבואו לפסוק לקח בית המשפט בחשבון את כל הגורמים שהיו אמורים אולי להביא לתוצאה הפוכה. גורמים כגון גילו הרגיש של הילד מבחינת תהליכי ההתאמה והחיברות; כיצד עלול הדבר להשפיע על התפתחותו ומצבו הנפשי וכיוצא באלו. גורמים אלו, בהנחה שהיתה זו טובת הילד שעמדה לנגד בית המשפט - היו אמורים להביא לתוצאה הפוכה. שכן הגורמים האחרים, וביניהם טובת ההורים, הם שנלקחו בחשבון כשנעשה האימוץ. לפי דעתי מה שהביא בסופו של דבר לתוצאה של החזרת הילד להוריו הביולוגיים - הוא חששו וחוסר בטחונו של בית המשפט. כולי תקווה שההורים המאמצים ימשיכו במלחמתם, ושיעשה צדק אמיתי לבסוף. צדק אמיתי הוא שיביא למציאות טובה יותר - בה הורים ייזהרו יותר מהחלטות פזיזות, ומהמאמצים תיחסך החרדה הבלתי פוסקת שמא ילדם עליו התאמצו כל כך, הוא בעצם פקדון על תנאי.
 

אלמרה

New member
../images/Emo24.gif נאוקו סאן ../images/Emo24.gif כמה נעים

לראותך כאן שוב... בחיי שהתגעגעתי. את רק מוסיפה עוד חיזוקים לתחושתי שאני לא הייתי מסוגל לקבל החלטות בסוגיות שבכגון זה, וגם לישון בשקט בלילה. החלטות של שופטים המבוססות על ידע ותיאוריה ונסיון והכרת החוק הן דבר אחד, אבל בדיני נפשות ממש אני לא היית יכול לעמוד. בעיני זה כמו להשתתף בצוות של חבר מושבעים בתיק בו קימת אפשרות לגזר דין מות.
 
דבקות בחוק, או הפעלת שיקול דעת

נאוקו, קראתי את הפסקאות הראשונות של חוק האימוץ כפי שהביאה בפנינו שושה. סעיף 6 המגדיר את תקופת המבחן אומר:"לא יתן בית משפט צו אימוץ, אלא אם היה המאומץ סמוך על שולחן המאמץ לפחות ששה חודשים לפני מתן הצו". לעניות דעתי ששה חודשים הם תקופת נצח בחייו של ילד קטן וגם עבור ההורים המאמצים זהו זמן ארוך מדי. בתקופה זו שני הצדדים נקשרים האחד לשני. חובה על המחוקק לבטל התניה זו. במקרה שלפנינו התביעה של האם המאמצת הוגשה ימים ספורים לפני מתן הצו. לדעתי יש לקבוע בחוק תקופת זמן קצרה לשכנוע ההורים הביולוגיים להחזיק בילדם, או לחילופין לבדיקת כשירותם ומשפגה תקופה זו וההורים איתנים בדעתם למסור אותו לאימוץ, אין יותר דרך חזרה. ילד איננו חפץ שעובר מיד ליד. הטראומה שהוא עובר איננה ניתנת לאיחוי. מסכים איתך שבית המשפט, גם אם פעל לפי החוק, בחר בדרך קלה יחסית. החוק היבש הכתיב כאן את המהלכים ולאו דוקא טובת הילד. שנינו ערים לעובדה שהורים מאמצים בהווה והורים מאמצים לעתיד יחושו בחרדה בלתי פוסקת שמא יום בהיר אחד ילקח מהם ילדם ואני אישית מכיר זוג כזה שמזה 8 שנים מאמצים ילד ועדיין חוששים מהנורא מכל. ולסיכום, נהניתי מאד מכתיבתך העניינית, השארי עימנו.
 

pikov

New member
אני זוכר את קרולינה ברונה הברזילאית

והאושר העצום של הוריה שהתאחדו (כמה דומה למקרה כאן) כדי לקבלה לידיהם. אני זוכר את התמונות קורעות הלב של ההורים המאמצים. אני זוכר את הכתבה לפני מספר שנים בה תוארה קרולינה ברונה באומללותה. ההורים נפרדו זמן קצר אחר שהוחזרה אליהם. האבא נעלם שוב, האמא הדרדרה שוב והילדה בת ה-14 התפרנסה מן המקצוע העתיק ביותר. אני לא אומר שזה מה שיקרה לילדה, אבל אני לא צופה לה, לצערי, עתיד ורוד. אמא שנטשה פעם, תיטוש שוב. אבא שניתק קשר עם האמא ינתק שוב. מסכנה הילדה.
 
למעלה