קשר עין ואוטיזם
קושי בקשר עין, קשר עין לא נורמטיבי הינו אחד המאפיינים של סינדרום האוטיזם. במטרה למצוא סיבות למאפייני הסנדרום נעשים מחקרים ומתפרסמות מסקנות. לא תמיד יש הסכמה בין החוקרים. ולא תמיד אנו מצליחים לקבל תשובות ברורות לשאלה- למה זה קורה. קשר עין בין ילוד למטפל בו, הינו אחד הסממנים הראשונים לתקשורת ואנו רואים קשר עין בשלבים המאד מוקדמים של ההתפתחות. שיח תקין כולל קשר עין עקבי ורציף בין המדבר למאזין. אנו יכולים להעזר בקשר העין על מנת לנסות ולהבין את כוונתו של המאזין ולעיתים גם את המצב הרגשי בו הוא נמצא. לרוב אנו חווים אי נוחות כאשר אנו מנהלים שיח עם אדם המתחמק מקשר עין איתנו. (כמובן עם הסתייגות לגבי מוסכמות חברה ותרבות. יש תרבויות בהן קשר עין יחשב כחוצפה ולעיתים כלא מקובל בגלל כללי דת ). הפרשנות שניתן לקושי, לקות, חסר בקשר עין, במצב של אוטיזם, מתקשרת ישירות לפגיעה או ללקות התקשורתית. כאשר המדבר אינו יכול להעזר בקשר עין על מנת לתמוך בתקשורת מילולית או בלתי מילולית, או שקיים קושי בשיתוף בתשומת הלב, או פגיעה ביכולת theory of mind כנראה קיים קשר עין בלתי רציף ובלתי עקבי. theory of mind זו היכולת שלי לשים את עצמי במקום בו נמצא בן השיח. לנסות ולהבין מה הוא הבין מדברי, איך הוא מרגיש עם מה שאמרתי, מה הוא יעשה עם הדברים. קשר העין מאפשר לי לנסות ולהבין את בן השיח מחוץ לדברים אותם אני שומעת. המחקרים מציינים שהיכולת הפגועה של theory fo mind כוללת בתוכה גם את הבעיה בקשר עין. זה ממש על קצה המזלג.. הדילמה החשובה והמשמעותית היא האם מקומנו ללמד את הילדים ליצור באופן מודע קשר עין? האם קשר העין יהיה משמעותי? האם קשר עין שלא נוצר באופן ספונטני אכן יעזור בתקשורת המילולית והלא מילולית או יהווה לילד רק "קישוט" לשפה הנלמדת? וכמובן גם כאן חלוקות הדעות. אני מצרפת 2 מקורות העוסקים בנושא. מקווה שעזרתי ולו במעט.. רונית
