BreakOfDawn
New member
קשר עם בחור ערבי-מוסלמי
שלום לכולם,
אני בחורה בת 31 שגרה עדיין עם ההורים (ואחותי).
הכרתי לפני כמעט שלוש שנים כבר בחור שכיום בן 35.
ידעתי מההתחלה שהוא ערבי אבל לא היה אכפת לי.
זה היה כשהייתי בהפסקה/בפרידה מהאקס.
מההתחלה הכל זרם בינינו...
נמשכנו, היה לנו כייף אחד עם השני, באתי אליו כי אז הוא עוד גר לבד, שכבנו ועשינו דברים ביחד.
הרגשתי חופשיה איתו... הוא גרם לי להרגיש טוב תמיד.
אחרי זה האקס ואני חזרנו לתקופה מסוימת והקשר עם הבחור הזה (נקרא לו מ') נחלש אבל נשאר ידידותי (התחלנו גם כידידים, והקשר אף פעם לא היה מוגדר ובטח לא היה מבוסס על סקס או משיכה דווקא...).
כשהאקס ואני נפרדנו סופית, אני ומ' חזרנו להיות בקשר.
היתה תקופה שהיינו נפגשים ואפילו יצאנו לחופשה בארץ ביחד.
אחרי החופשה הייתי עוד יותר מאוהבת.
היה לנו ממש כייף והסתדרנו טוב...
הקשר איתו תמיד היה שונה מקשרים אחרים שהיו לי.
קשרים עם בנים תמיד התחילו אצלי בסקס וגם התבססו על משיכה מינית. אבל איתו זה אחרת...
מתישהו החלטנו שזה לא מסתדר בגלל שהוא ערבי ואני יהודיה (אפילו שאני חילונית, שיא החילונית! אין לי שום זיקה לדת).
אבל בהתחלה, כשהייתי בהתלהבות של הקשר, חלמתי שהוא יבוא אליי הביתה ויכיר את כולם אבל זה העיק עליו וגם עליי בסוף..
פחדנו. התביישנו. חששנו.
זה כאב לי וכואב לי מאוד עד היום. מביא לי דמעות בעיניים ברגע זה...
בקיצור, תקופה מסוימת ניתקנו קשר ואז הוא סיפר לי שהוא מחפש שידוך. הרי מההתחלה הוא תמיד אמר לי שאין באמת סיכוי לדעתו לנישואים עם יהודיה, שאלה חיים קשים מדי... ואני הייתי אידיאליסטית וניסיתי לשכנע אותו שהכל אפשרי אם רוצים מספיק.
אבל בסוף גם אני התערערתי ונהייתי ריאליסטית...
באיזשהו שלב הוא התארס למישהי שהוא הכיר בשביל שידוך.
חשבתי שאני משתגעת כשהוא סיפר לי אבל הבנתי שהוא עשה מה שהוא צריך לעשות.
היו פעמים שעדיין כתבתי לו מיילים ואז מתישהו נפגשנו שוב, כשחשבתי שזה כבר לא יקרה יותר...
לא שכבו או משהו, רק דיברנו והוא סיפר שהוא הולך לסיים את זה עם ארוסתו. הוא ביטל את הנישואים מיד אחרי.
מאז שמרנו על קשר אבל הוא לא הלך לשום כיוון, שוב.
נפגשנו אולי פעמיים לסקס ובשאר הפעמים מחוץ לבית.
אמא שלו חזרה לגור אצלו בבית, בגלל זה...
ואני הייתי מתוסכלת מזה מאוד. מזה שאני לא יכולה לבוא אליו הביתה, להיות איתו לבד, לשכב איתו...
תמיד הרגשתי הרבה יותר מינית ממנו וזה הקשה על היחסים.
הוא כל הזמן מתלונן שאני לא יוזמת לפגוש אותו בחוץ, שנעשה דברים, שסתם נשב לדבר אבל תמיד העדפתי שלא כי ידעתי שאני רק אהיה מתוסכלת שוב ושזה לא הקשר שאני רוצה. אני רוצה יותר מידיד, במיוחד במקרה שלו...
אז לא נפגשנו בזמן האחרון... אבל עדיין בקשר, כמו תמיד.
לא הפסקתי לאהוב אותו, למרות ששכבתי עם אחרים (הוא יודע מזה).
שכבתי עם בנים שלא הרגשתי אליהם כלום... רק כדי להשביע את הרעב המיני, ללא הואיל...
אני עדיין אוהבת אותו ורוצה אותו יותר מכל דבר ועם זאת, קשה לי סתם ככה להיפגש איתו בקז'ואל. אני רוצה יותר מדי...
אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהמצב שלנו doomed.
ומצד שני, אני אומרת לו שהוא החלום שלי ואם הוא לא יתגשם, הלב שלי יהיה שבור לנצח.
מתפללת לאלוהים לעזרה אבל בינתיים אני חיה ככה, בין לבין... בלי שום דבר לאחוז בו.
חשבנו ליסוע יחד לכמה ימים רק כדי להיות אחד עם השני אבל ברור שזה לא יפתור כלום ובטח רק יסבך את המצב.
בכל זאת, אני מרגישה שאין לי מה להפסיד, שאני צריכה את זה לנפש שלי כי רק איתו היא יודעת מנוחה...
הוא היחיד שטוב לי איתו, שאני מרגישה איתו בבית, שיש לי מקום אצלו בלב...
אבל במציאות אין לנו כלום. פשוט אין לנו מציאות...
מה לעשות?
בבקשה תגידו לי מה לעשות...
קשה לי כבר לחשוב לבד...
אני לא משתפת אף אחד כבר במה שקורה איתו כי לא נראה לי שמישהו יבין מה שעובר עליי...
אשמח לכל עזרה.
תודה!
שלום לכולם,
אני בחורה בת 31 שגרה עדיין עם ההורים (ואחותי).
הכרתי לפני כמעט שלוש שנים כבר בחור שכיום בן 35.
ידעתי מההתחלה שהוא ערבי אבל לא היה אכפת לי.
זה היה כשהייתי בהפסקה/בפרידה מהאקס.
מההתחלה הכל זרם בינינו...
נמשכנו, היה לנו כייף אחד עם השני, באתי אליו כי אז הוא עוד גר לבד, שכבנו ועשינו דברים ביחד.
הרגשתי חופשיה איתו... הוא גרם לי להרגיש טוב תמיד.
אחרי זה האקס ואני חזרנו לתקופה מסוימת והקשר עם הבחור הזה (נקרא לו מ') נחלש אבל נשאר ידידותי (התחלנו גם כידידים, והקשר אף פעם לא היה מוגדר ובטח לא היה מבוסס על סקס או משיכה דווקא...).
כשהאקס ואני נפרדנו סופית, אני ומ' חזרנו להיות בקשר.
היתה תקופה שהיינו נפגשים ואפילו יצאנו לחופשה בארץ ביחד.
אחרי החופשה הייתי עוד יותר מאוהבת.
היה לנו ממש כייף והסתדרנו טוב...
הקשר איתו תמיד היה שונה מקשרים אחרים שהיו לי.
קשרים עם בנים תמיד התחילו אצלי בסקס וגם התבססו על משיכה מינית. אבל איתו זה אחרת...
מתישהו החלטנו שזה לא מסתדר בגלל שהוא ערבי ואני יהודיה (אפילו שאני חילונית, שיא החילונית! אין לי שום זיקה לדת).
אבל בהתחלה, כשהייתי בהתלהבות של הקשר, חלמתי שהוא יבוא אליי הביתה ויכיר את כולם אבל זה העיק עליו וגם עליי בסוף..
פחדנו. התביישנו. חששנו.
זה כאב לי וכואב לי מאוד עד היום. מביא לי דמעות בעיניים ברגע זה...
בקיצור, תקופה מסוימת ניתקנו קשר ואז הוא סיפר לי שהוא מחפש שידוך. הרי מההתחלה הוא תמיד אמר לי שאין באמת סיכוי לדעתו לנישואים עם יהודיה, שאלה חיים קשים מדי... ואני הייתי אידיאליסטית וניסיתי לשכנע אותו שהכל אפשרי אם רוצים מספיק.
אבל בסוף גם אני התערערתי ונהייתי ריאליסטית...
באיזשהו שלב הוא התארס למישהי שהוא הכיר בשביל שידוך.
חשבתי שאני משתגעת כשהוא סיפר לי אבל הבנתי שהוא עשה מה שהוא צריך לעשות.
היו פעמים שעדיין כתבתי לו מיילים ואז מתישהו נפגשנו שוב, כשחשבתי שזה כבר לא יקרה יותר...
לא שכבו או משהו, רק דיברנו והוא סיפר שהוא הולך לסיים את זה עם ארוסתו. הוא ביטל את הנישואים מיד אחרי.
מאז שמרנו על קשר אבל הוא לא הלך לשום כיוון, שוב.
נפגשנו אולי פעמיים לסקס ובשאר הפעמים מחוץ לבית.
אמא שלו חזרה לגור אצלו בבית, בגלל זה...
ואני הייתי מתוסכלת מזה מאוד. מזה שאני לא יכולה לבוא אליו הביתה, להיות איתו לבד, לשכב איתו...
תמיד הרגשתי הרבה יותר מינית ממנו וזה הקשה על היחסים.
הוא כל הזמן מתלונן שאני לא יוזמת לפגוש אותו בחוץ, שנעשה דברים, שסתם נשב לדבר אבל תמיד העדפתי שלא כי ידעתי שאני רק אהיה מתוסכלת שוב ושזה לא הקשר שאני רוצה. אני רוצה יותר מידיד, במיוחד במקרה שלו...
אז לא נפגשנו בזמן האחרון... אבל עדיין בקשר, כמו תמיד.
לא הפסקתי לאהוב אותו, למרות ששכבתי עם אחרים (הוא יודע מזה).
שכבתי עם בנים שלא הרגשתי אליהם כלום... רק כדי להשביע את הרעב המיני, ללא הואיל...
אני עדיין אוהבת אותו ורוצה אותו יותר מכל דבר ועם זאת, קשה לי סתם ככה להיפגש איתו בקז'ואל. אני רוצה יותר מדי...
אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהמצב שלנו doomed.
ומצד שני, אני אומרת לו שהוא החלום שלי ואם הוא לא יתגשם, הלב שלי יהיה שבור לנצח.
מתפללת לאלוהים לעזרה אבל בינתיים אני חיה ככה, בין לבין... בלי שום דבר לאחוז בו.
חשבנו ליסוע יחד לכמה ימים רק כדי להיות אחד עם השני אבל ברור שזה לא יפתור כלום ובטח רק יסבך את המצב.
בכל זאת, אני מרגישה שאין לי מה להפסיד, שאני צריכה את זה לנפש שלי כי רק איתו היא יודעת מנוחה...
הוא היחיד שטוב לי איתו, שאני מרגישה איתו בבית, שיש לי מקום אצלו בלב...
אבל במציאות אין לנו כלום. פשוט אין לנו מציאות...
מה לעשות?
בבקשה תגידו לי מה לעשות...
קשה לי כבר לחשוב לבד...
אני לא משתפת אף אחד כבר במה שקורה איתו כי לא נראה לי שמישהו יבין מה שעובר עליי...
אשמח לכל עזרה.
תודה!