שגיא, שגיא. אבי שגיא, לא נשר.
שמו אמנם שגיא, אבל בשיחה הזאת עושה ממנו ליבוביץ כזה קטן.
האל הוא לא רק טרנסצנדנטאלי אלא גם טרנסצנדנטי, ולכן הפליאה עוד יותר גדולה. ואמנם, הנבואה במובן זה של התגלות האל החוצני אל האדם היא מבחינתו של ליבוביץ בלתי אפשרית. לפיכך גם בתחום הזה הוא מחולל מהפיכה קאנטיאנית, סליחה - מהפיכה רמב"מית, והופך את כיוונו של החץ ממעלה למטה ל-ממטה למעלה. קרי: "דבר ה' לאדם משמעותו שהאדם מכיר את אלהים".
על מנת שהדברים האלה יהיו יותר נהירים לך אני מפנה אותך להערתו של ליבוביץ על פרשת נשא.
המאמר מצוי באתר.
ואעפ"כ ולמרות שעבודו של ליבוביץ ללוגיקה וכו', יש בדברים האלה משהו בכלל לא לוגי. מה פירוש "שהאדם מכיר את אלהים"? איך אפשר להכיר את אלוהים? והתמיהה גדלה עוד יותר לנוכח ניסוחים ממש מיסטיים של' עושה בהם שימוש. האחד מהם חוזר פעמים רבות. כשהוא מדבר על מח' נביאים וז' נביאות שעמדו להם לישראל ולא החזירו למוטב אפילו נפש אחת, הוא מוסיף "אשר השכינה דברה מגרונם". מה פירושו של ביטוי זה? מיסתורין.
הניסוח השני מופיע בספר המכתבים - "רציתי לשאול". בפרק על "תורה מן השמים" הוא כותב: "התורה היא טרנסנדנטית וסופרא-נטורלית ... אולם היא פלשה לתוך העולם ולתוך המציאות האנושית ונעשתה ע"י כך ענין אנושי." איך תורה חוצנית פולשת לתוך המציאות האנושית? נו - זו בדיוק השאלה ששאלת. מיסתורין.
אין שום חשיבה דתית שניתן למצותה באיזושהי פילוסופיה. אפילו הרמב"ם וליבוביץ אינם יכולים לעשות זאת. בכל אמונה דתית מוכרחה להיות גם איזו מיסטיקה שאי אפשר לעשות לה רדוקציה לפילוסופיה. ומכיון שהמיסטיקה הזאת מצויה גם אצל ליבוביץ (ואין צריך לומר אצל הרמב"ם), יש להסיק שאוריאל טועה. ליבוביץ (ואין צריך לומר הרמב"ם) היה קודם כל מאמין, ורק אחרי זה פילוסוף. הפילוסופיה איננה תחליף לאמונה. הפילוסופיה היא הכלי לטיהור האמונה מן האמונה הטפלה, המצויה, כפי שאוריאל אומר נכון, הרבה מאוד במסורת היהודית.
