birth and death
New member
קשת בבטון
זה היה בין שני המגדלים הגבוהים, הופיעה לפתע קשת. בין שני ענקי הבטון במרכז העיר הסואנת והעצבנית. רוב האנשים לא שמו לב למחזה. רוב האנשים היו עסוקים בעיתון או באחורי הרכב שלפניהם או אחד בשני. אבל רק רוב האנשים, חלקם כן הבחינו בקשת וכמה אפילו עצרו לצלם. זה היה נחמד. הכול היה נחמד. כמו כל דבר שמתחיל, בהתחלה הוא נחמד. אז התחילו לרדת עכברים מהקשת. בהתחלה הם ירדו מהקשת אל הבניינים, הם היו המון. נחיל של גושי פרווה אפורים ריצדו על הקשת שהייתה תלויה באוויר בין שני הבניינים. אלו שעצרו להתבונן בפלא הבחינו בכך שהעכברים נלחצים, כל הזמן מופיעים עוד ועוד ופשוט אין להם מקום על הקשת או על קצותיה המחוברים לאדני החלונות. חלונות הבניין היו נעולים והמקום על אדני החלונות הלך ואזל. באקט הירואי מרגש העכברים החלו לצנוח אל הקרקע. בהתחלה עם מצנחים ואז בלי. מאות ואלפי עכברים פשוט קפצו מן הקשת בבקשה אחת, לנחות במקום שבו יוכלו לנשום לרווחה. קצה הקשת הצבעונית היה נעוץ בבטון הקר ותחתיו ים של גופות החל להיווצר. משטח מציל חיים בשביל העכברים שממשיכים לקפוץ. אלו שאין להם מצנח כבר. כשזה התחיל הייתי ילד, עכשיו אני בוגר. בשנים הראשונות זה היה נחמד. קצת מלוכלך אבל. כל חורף הייתה מופיעה קשת בין ענקי הבטון והסרט התחיל. עכברים מופיעים, עכברים נלחצים, עכברים קופצים, חיים, מתים וחיים שוב. וממלאים את הרחוב. מתפזרים על גופות חבריהם זכרם לברכה, ברחוב לבלי שוב. ראש העיר אף הכריז על היום הזה בשנה כ-"יום עיר הקשת בבטון". זאת לאחר שכמובן שינו את שם העיר לזה בטקס חגיגי באחד מהימים שהקשת הופיעה. ב-"יום הקשת בבטון" היה נערך בדרך כלל טקס סמלי לכבוד העכברים בו היו מגרדים את הגופות הרקובות של שנה שעברה מרצפת הרחוב, ומפזרים עליה גבינה. הרבה גבינות למעשה. כל מיני סוגים. גבינת קממבר, פרמז'אן, גבינה צהובה כמובן ומיני גבינות קשות אחרות שלצערי אינני מכיר בשמן למרות הדגש ששמו על הנושא בשיעורי מולדת בבית הספר שלי. נראה שמיותר לציין אבל אני אישית מאמין שחיוני לצורך ההבנה של הסיפור לציין שלא פוזרה שום גבינה רכה כמו למשל גבינה לבנה וקוטג' מהסיבה הפשוטה שלא רצו ללכלך את הרחוב. פשוט כך. בערך שעה אחרי שהסתיימה הנחת הגבינה המסורתית הרחובות נפתחו למבקרים וסוחרים החלו להציף את הרחובות הסמוכים בסחורה זולה של לייט-סטיקס על כל צורותיהם ויתר דברים מנצנצים ומהבהבים, אפילו מרעישים אשר ידוע כי תופסים את העין של הילדים שלכם. דוכני אוכל מהיר. נקניקיות, המבורגרים, צ'יפס, תירס חם, צמר גפן מתוק. דוכני בירה מיצים טבעיים וכל מיני שטויות אחרות זיהמו את רחובות עיר הקשת בטינופת המסחר. בין המגדלים. בעיר שקרויה כך או אחרת. קורים דברים מוזרים ומטונפים מזה אבל אף אחד אפילו לא עוצר לצלם.
זה היה בין שני המגדלים הגבוהים, הופיעה לפתע קשת. בין שני ענקי הבטון במרכז העיר הסואנת והעצבנית. רוב האנשים לא שמו לב למחזה. רוב האנשים היו עסוקים בעיתון או באחורי הרכב שלפניהם או אחד בשני. אבל רק רוב האנשים, חלקם כן הבחינו בקשת וכמה אפילו עצרו לצלם. זה היה נחמד. הכול היה נחמד. כמו כל דבר שמתחיל, בהתחלה הוא נחמד. אז התחילו לרדת עכברים מהקשת. בהתחלה הם ירדו מהקשת אל הבניינים, הם היו המון. נחיל של גושי פרווה אפורים ריצדו על הקשת שהייתה תלויה באוויר בין שני הבניינים. אלו שעצרו להתבונן בפלא הבחינו בכך שהעכברים נלחצים, כל הזמן מופיעים עוד ועוד ופשוט אין להם מקום על הקשת או על קצותיה המחוברים לאדני החלונות. חלונות הבניין היו נעולים והמקום על אדני החלונות הלך ואזל. באקט הירואי מרגש העכברים החלו לצנוח אל הקרקע. בהתחלה עם מצנחים ואז בלי. מאות ואלפי עכברים פשוט קפצו מן הקשת בבקשה אחת, לנחות במקום שבו יוכלו לנשום לרווחה. קצה הקשת הצבעונית היה נעוץ בבטון הקר ותחתיו ים של גופות החל להיווצר. משטח מציל חיים בשביל העכברים שממשיכים לקפוץ. אלו שאין להם מצנח כבר. כשזה התחיל הייתי ילד, עכשיו אני בוגר. בשנים הראשונות זה היה נחמד. קצת מלוכלך אבל. כל חורף הייתה מופיעה קשת בין ענקי הבטון והסרט התחיל. עכברים מופיעים, עכברים נלחצים, עכברים קופצים, חיים, מתים וחיים שוב. וממלאים את הרחוב. מתפזרים על גופות חבריהם זכרם לברכה, ברחוב לבלי שוב. ראש העיר אף הכריז על היום הזה בשנה כ-"יום עיר הקשת בבטון". זאת לאחר שכמובן שינו את שם העיר לזה בטקס חגיגי באחד מהימים שהקשת הופיעה. ב-"יום הקשת בבטון" היה נערך בדרך כלל טקס סמלי לכבוד העכברים בו היו מגרדים את הגופות הרקובות של שנה שעברה מרצפת הרחוב, ומפזרים עליה גבינה. הרבה גבינות למעשה. כל מיני סוגים. גבינת קממבר, פרמז'אן, גבינה צהובה כמובן ומיני גבינות קשות אחרות שלצערי אינני מכיר בשמן למרות הדגש ששמו על הנושא בשיעורי מולדת בבית הספר שלי. נראה שמיותר לציין אבל אני אישית מאמין שחיוני לצורך ההבנה של הסיפור לציין שלא פוזרה שום גבינה רכה כמו למשל גבינה לבנה וקוטג' מהסיבה הפשוטה שלא רצו ללכלך את הרחוב. פשוט כך. בערך שעה אחרי שהסתיימה הנחת הגבינה המסורתית הרחובות נפתחו למבקרים וסוחרים החלו להציף את הרחובות הסמוכים בסחורה זולה של לייט-סטיקס על כל צורותיהם ויתר דברים מנצנצים ומהבהבים, אפילו מרעישים אשר ידוע כי תופסים את העין של הילדים שלכם. דוכני אוכל מהיר. נקניקיות, המבורגרים, צ'יפס, תירס חם, צמר גפן מתוק. דוכני בירה מיצים טבעיים וכל מיני שטויות אחרות זיהמו את רחובות עיר הקשת בטינופת המסחר. בין המגדלים. בעיר שקרויה כך או אחרת. קורים דברים מוזרים ומטונפים מזה אבל אף אחד אפילו לא עוצר לצלם.