ראיתי live את העדות של ק.צטניק.
במשפט אייכמן. הייתי נער צעיר. השוטרים לא איפשרו לי את הכניסה, כי טרם היתה לי תעודת זהות. קרוב משפחה, אדם ידוע בירושלים, השיג שני כרטיסים. התלוויתי אליו ליום בה היתה צריכה להתקיים עדותו של ק.צטניק. הצליח לשכנע את השוטרים כי אני "איתו." כך התאפשר לי להכנס לאולם בית המשפט. המקומות שהוקצו לנו על פי הכרטיסים היו מול תא הזכוכית. מקום טוב לכל הדיעות. אלא שהדרמה, באותו יום, התרחשה בצידו השני של האולם. על דוכן העדים התייצב איש לבוש בחליפה לבנה. לשאלת הקטיגור גדעון האוזנר, ענה כי שמו יחיאל דינור. לשאלה השניה כבר לא ענה לעניין. פתח ברצף של משפטים, על "פלנטת אושוויץ." ניכר היה באיש כי הוא מרחף אי שם בעולמות אחרים. נשיא בית המשפט, השופט משה לנדוי, ניסה לדבר אליו. אך לשווא. האיש היה שקוע בשלו. לפתע צנח ארצה. רופאים מן הקהל מיהרו אליו. אך האיש לא חזר להכרתו והוצא מן האולם. לימים קראתי כמה מספריו. מזעזע.
