רִיק (שיעור קולנוע)
שיעור קולנוע כל כך בלעדיך שזה מגעיל. זה מגעיל, אתה שומע? יש קפיצות ב"קזבלנקה" ויש קפיצות בלב שלי כשאני חושבת שאני מרגישה את העיניים שלך מרפרפות על הפרופיל שלי. מעניין אם את ההבעה המוטרדת שלי אפשר לזהות גם מהצד. ואתה מבין מבע קולנועי, אבל את המבע שלי אתה מבין? אתה צריך למתוח את הדימיון עד אלי וחזרה, אבל אני חוששת שזה יפריע לך להתמקד בסרט. ואני מתאווה לקפוץ לתוך המסך ולחלוק עם ריק את הבקבוק. לשתות בכוס שחורה-לבנה ולהפטיר חיוך שחור-לבן שיטרוף דעתך כמו שהמרחק ממך טורף את שלי. הנחת היחידה שמצאתי מעודי בשיעורי קולנוע הייתה ביום בו היית חולה. ביום ההוא יכולתי להתרכז, יכולתי לנשום, ובכל שאר הימים פיזרת חיידקיך לעברי מהקצה השני של הכיתה. מעולם לא שנאתי מישהו בעזות שכזו, אהובי. זה חומר לסרטים, אתה יודע? אולי אכתוב על זה תסריט לסרט גמר ואפציר בך להיות השחקן הראשי. אבקש מהצלם לעשות דולי-אין על הדמות שלך, ואקווה בסתר שהוא יישכח לעצור את המצלמה לפני שהיא פוגעת בפרצוף היפה שלך. את החור שיווצר בגולגולת שלך אמלא בכל כך הרבה אהבה. אתה עוד תודה לי. ובינתיים בקזבלנקה הרחוקה, ריק כועס על אהובתו. גם אני כועסת עליה. איך היא יכולה להותיר אותו לבדו ככה, כמו שאתה מותיר אותי? איך היא יכולה לזנק חזרה לתוך חייו, כמו שאתה תזנק חזרה אל תוך שלי בהפסקה? עת נצא את הכיתה תגיד שהתגעגעת, תתלונן שלא אמרתי לך שלום, תגיד שתיכננת לנו משהו למחר. אבל אוזניי כל כך ספוגות יהיו בלבדות של שיעור הקולנוע, שבמקום קולך אשמע רק mute אחד גדול. תצייר לי לב אדום שלא אוכל לראות, כי עיניי כבר הורגלו באפרוריות של הבדידות. תחת ריסים שחורים מעוגלים בקפידה אנזול בדמעות לבנות, שיתמזגו לי עם העור ולא תדע.
שיעור קולנוע כל כך בלעדיך שזה מגעיל. זה מגעיל, אתה שומע? יש קפיצות ב"קזבלנקה" ויש קפיצות בלב שלי כשאני חושבת שאני מרגישה את העיניים שלך מרפרפות על הפרופיל שלי. מעניין אם את ההבעה המוטרדת שלי אפשר לזהות גם מהצד. ואתה מבין מבע קולנועי, אבל את המבע שלי אתה מבין? אתה צריך למתוח את הדימיון עד אלי וחזרה, אבל אני חוששת שזה יפריע לך להתמקד בסרט. ואני מתאווה לקפוץ לתוך המסך ולחלוק עם ריק את הבקבוק. לשתות בכוס שחורה-לבנה ולהפטיר חיוך שחור-לבן שיטרוף דעתך כמו שהמרחק ממך טורף את שלי. הנחת היחידה שמצאתי מעודי בשיעורי קולנוע הייתה ביום בו היית חולה. ביום ההוא יכולתי להתרכז, יכולתי לנשום, ובכל שאר הימים פיזרת חיידקיך לעברי מהקצה השני של הכיתה. מעולם לא שנאתי מישהו בעזות שכזו, אהובי. זה חומר לסרטים, אתה יודע? אולי אכתוב על זה תסריט לסרט גמר ואפציר בך להיות השחקן הראשי. אבקש מהצלם לעשות דולי-אין על הדמות שלך, ואקווה בסתר שהוא יישכח לעצור את המצלמה לפני שהיא פוגעת בפרצוף היפה שלך. את החור שיווצר בגולגולת שלך אמלא בכל כך הרבה אהבה. אתה עוד תודה לי. ובינתיים בקזבלנקה הרחוקה, ריק כועס על אהובתו. גם אני כועסת עליה. איך היא יכולה להותיר אותו לבדו ככה, כמו שאתה מותיר אותי? איך היא יכולה לזנק חזרה לתוך חייו, כמו שאתה תזנק חזרה אל תוך שלי בהפסקה? עת נצא את הכיתה תגיד שהתגעגעת, תתלונן שלא אמרתי לך שלום, תגיד שתיכננת לנו משהו למחר. אבל אוזניי כל כך ספוגות יהיו בלבדות של שיעור הקולנוע, שבמקום קולך אשמע רק mute אחד גדול. תצייר לי לב אדום שלא אוכל לראות, כי עיניי כבר הורגלו באפרוריות של הבדידות. תחת ריסים שחורים מעוגלים בקפידה אנזול בדמעות לבנות, שיתמזגו לי עם העור ולא תדע.