היי,
המציאות מורכבת כמו שהחיים מורכבים, אלא שלא לנו להבין ולנסות לשלוט בהם וללא איזון, כי לא נצליח. לי ברור שאני רוצה את הבנים פה. נכון, זה ברור לי לגמרי. אם הם אומרים לי לתת את אלו ואלו תמורתם, אתן, ואחר כך אחשוב מה אני עושה במקרים הבאים. יגידו לי: "אבל אז הם יאמצו לעצמם את השיטה, לחטוף חיילים, וכו". אז אגיד - קודם כל אני דואגת למה שכבר נעשה, דהיינו להחזרתם של אלו שכבר נחטפו. אחר כך אשב עם עצמי ואחשוב עד שייצא עשן לבן, ואחליט מה אני עושה עכשיו. איך מונעת, או איך פועלת במקרה שיהיו עוד חטיפות, כאשר יצירתיות, איכפתיות וחוכמה אלו מילות המפתח, וחלילה לא אגו. לא אגו!!! התייחסות נבונה אל החיים בכלל, ואל המצב שאני שרויים בו, הינה - ראייה של כל המכלול, ובעת ובעונה אחת, ראייה של הפרט במכלול, ואיזון ביניהם. אם למשל הילד שלי בוכה בכי מר כי רוצה שאקח אותו על הידיים, אקח אותו על הידיים, ואחשוב אחר כך מדוע זה קורה לו, מה מציק לו, האם זה נקודתי או שלא, וכו'. לא אחשוש לקחת אותו על הידיים פן אחר כך הוא יתרגל לזה, וינהג טקטיקה דומה שוב ושוב, שזה מה שחושבים בטעות הורים רבים, משאירים את הילד בוכה במיטה, ומקבעים את הבעיה השורשית. האם אתה יורד לסוף דעתי?? מה שאני מנסה לומר, שאנחנו קטנים ביקום הזה, שאין לנו את היכולת לשלוט במה שקורה, ואם נבין את זה, נצעד כל הזמן במקביל בשני ערוצים. האחד ראייה של המקרו, השני ראייה של המיקרו ואיזון ביניהם. בו בזמן נטפל במיפגעים שצצים, מבלי לחשוש שהטיפול בהם יגרור אחריו מפגעים דומים. לכן כל כך ברור לי מה צריך לעשות עכשיו. אם לא הובנתי, אסביר שוב.
