ראובן1: החושך שלפני הזריחה
מכיוון שאין מי שיפרסם התחלה לראובן ניסיתי לתרגם את תחילתו של ראובן האנגלי הראשון, בתקוה שהוא ילך פה טוב יותר. אתם מוזמנים להצטרף. אני מודה שההתחלה ארוכה טיפה ואני מבטיח לקצר בפעמים אחרות. הסיפור הזה פשוט מקורו בפורום אחר. ד"א, אם למישהו יש סיפור אחר אז הוא מוזמן לפרסם אותו, הסיפור הנ"ל מיועד לגרום לביישנים להציץ החוצה
האויר נעשה קר יותר ויותר. השמש עיכבה את הופעתה והעצי המדורה החלו לאבד את השפעתם על חלל המערה הגדול. גבריאל בהתה בצלליתה החשוכה של חברתה. "תמיד קר יותר לפני החשיכה", חשבה לעצמה, מחייכת במרירות לנוכח אמיתות האימרה. ועדיין, לא הקור הוא זה ששדד מגבריאל את שנתה, היו אלו מחשבותיה, ממלמלים בתוך ראשה, מונעים ממנה מלהירדם. היה זה ירח מלא מאז ביקרו במקדש של מנמוסין, עוד יותר זמן מאז שהיא וזינה היו באילוז´יה, והחורף התקרב. הימים החלו להתקצר והלילות נעשו ארוכים וקרים יותר, השלג יתחיל לרדת בעוד חודש או שניים. היא כל כך רצתה לראות את השלג, להביט בפתיתים הרכים נופלים בעדינות על האדמה, מכסים אותה בשמיכה של טוהר. לפי זינה, הם יוכלו לראות את השלג בגאליה מכיוון שעמדו להיכנס אליה בקרוב, לפגוש את חברם ורקיניקס. באיזכור הראשון לשמו של ורקיניקס גבריאל שמעה את פעמוני האזהרה באוזניה. עדיין, זינה הבטיחה לה שהיא לא מתכוונת לסייע לגאליה במאבקה נגד קיסר, שלה ולורקיניקס יש ענינים אחרים לטפל בהם. אילו ענינים היא לא אמרה, אבל גבריאל החליטה שעדיף לה לסמוך על חברתה. הם עברו כל כך הרבה בזמן האחרון ושתיהן ידעו שהדרך היחידה לנדוד ביחד היא לסמוך אחת על השניה. ובכל זאת, היא לא יכלה להמנע מתהיות אין סופיות בנושא. השמש החלה לעלות, קרניה מפלחים את האויר כמו להבים דקיקים, נוחתים על פניה של חברתה שחורת השיער. זנה החלה להתפתל מתחת לשמיכות, מנסה להחביא עצמה מהשמש. למרות שתמיד היתה הראשונה להתעורר כשהמחנה הותקף, כאשר אבנים, קור או אור היו מעורבים, דבר לא יכול היה למנוע מהנסיכה הלוחמת את שנתה. המראה של זינה נאבקת עם השמיכות שלה היה הדבר האחרון שמנע מגבריאל מלגחך. בהישמע קולה של גבריאל זינה קפצה, מחפשת את המקור להתקפה, רק כדי למצוא את חברתה צוחקת ללא שליטה. "את נראית במצב רוח טוב הבוקר" אמרה לערימת השמיכות שהתגלגלה על הרצפה. "סליחה זינה..." ענתה הסופרת, מנסה להחזיר לעצמה את נשימתה "פשוט לא יכולתי להתאפק... הפרצוף שהיה לך כשקפצת..." "אני שמחה שאחד מהכישורים שלי משעשע אותך. ברגע שתחליטי שההצגה נגמרה את מוזמנת לאסוף את הדברים שלך. אני רוצה שנתחיל לזוז מיד אחרי ארוחת הבוקר. יש לנו עוד דרך ארוכה לפנינו אם אנחנו רוצים להיכנס לגאליה בקרוב, וורקיניקס... גבריאל!
!"
מכיוון שאין מי שיפרסם התחלה לראובן ניסיתי לתרגם את תחילתו של ראובן האנגלי הראשון, בתקוה שהוא ילך פה טוב יותר. אתם מוזמנים להצטרף. אני מודה שההתחלה ארוכה טיפה ואני מבטיח לקצר בפעמים אחרות. הסיפור הזה פשוט מקורו בפורום אחר. ד"א, אם למישהו יש סיפור אחר אז הוא מוזמן לפרסם אותו, הסיפור הנ"ל מיועד לגרום לביישנים להציץ החוצה