sapironet22
New member
ראו ערך החברות.
ש המכנים אותי בן אדם מאוד ''חברותי'' שיוצר קשרים עם אנשים במהירות.
אבל כמו שהם נוצרים במהירות, כך גם הם מגיעים לקיצם.
תמיד יש משהו, שבגללו גורם לי לחתוך את הקשר.
במהלך השנים, הבנתי שאני לא מתפשרת.
שמגיע לי חברות שיאהבו אותי ויהיו שם לצדי, כמו שאני לצדן. תומכת תמיד וחברה טובה.
חוץ ממודעות לבעיה שלי ונסיון לפתור את הקיצוניות ששוררת בלבי מפעם לפעם,
אני מאוד עצובה ביום יום בתקופה האחרונה.
זאת בגלל, שאין לי הרבה חברות.יש לי 2 חברות. זה הכל.
שאר החברות כבר לא קיימות. אי אפשר לחדש אתן את הקשרים, הם כבר נשרפו כליל.
אני רוצה להכיר חברות חדשות, ליצור חבורה" שיהיה לנו כיף, שנסע כמה בנות לחו''ל שנכייף. שנצא. כמו שלאחי יש את זה. חבורה יציבה שלא משנה אם משהו עצוב, הם שם יוצאים באופן קבוע נפגשים כולם ואוהבים אחד את השני.
נשמע הרמוני. אני יודעת שלא הכל מושלם.אבל מה ביקשתי? חברות שגם ייזמו את המפגשים, ויראו קצת אכפתיות??
אני מודעת שאנחנו לא מושלמים, ואני פתוחה להכיר ולקבל .
אבל, זה פשוט לא קורה. כבר שנה לערך. חוץ מהעבודה, שיש נסיון מצדי, אבל אני רוצה שהם ישארו בקרב עמיתים לעבודה. ניסתי יורת ולא הולך.ף כולם עסוקים ואני מבינה שזה הדדי.
חוץ מהעבודה, מעגל החיים שלי לא רחב במיוחד.
אין לי תחביבים, ומה שהיה פעם, אני לא מצליחה לשחזר.
לפתח חדשים זה דיי בלתי אפשרי, ולעשות ספורט זה בגדר עינוי מבחינתי.
גם אם אחכ זה נפלא מכל הבחינות.
אולי אשמע לכן כמישהי ששוללת הרבה, אבל נגמרו לי הרעיונות. אני יודעת שזה לא משהו שיצוץ כך פתאום, ושדורש ממני מאמץ, אבל מרגישה שזה פשוט לא פייר.
לראות את כולן בפייסבוק ולבי אכול קנאה. למרות שמסתכלת על חיי וחושבת איך לשפר אותם,זה פשוט לא קורה. ויש רצון ליזום מבחנתי.
בין הרצון להשתייך לקבוצה מסויימת, להרגיש שדוגאים לך מעבר למשפחה המצומצמת.
בין הלחימה בין עצמך שיהיה בסדר. לא רוצה לחכותע ד האוניברסיטה בשביל להכיר. ידוע שזה משהו בגישה, אבל היכן? בפורומים?
יש מוטביציה לחיים ואין מענה בחזרה.
עצות,הזדהות וכדומה יתקבלו בברכה.
-----------------
ש המכנים אותי בן אדם מאוד ''חברותי'' שיוצר קשרים עם אנשים במהירות.
אבל כמו שהם נוצרים במהירות, כך גם הם מגיעים לקיצם.
תמיד יש משהו, שבגללו גורם לי לחתוך את הקשר.
במהלך השנים, הבנתי שאני לא מתפשרת.
שמגיע לי חברות שיאהבו אותי ויהיו שם לצדי, כמו שאני לצדן. תומכת תמיד וחברה טובה.
חוץ ממודעות לבעיה שלי ונסיון לפתור את הקיצוניות ששוררת בלבי מפעם לפעם,
אני מאוד עצובה ביום יום בתקופה האחרונה.
זאת בגלל, שאין לי הרבה חברות.יש לי 2 חברות. זה הכל.
שאר החברות כבר לא קיימות. אי אפשר לחדש אתן את הקשרים, הם כבר נשרפו כליל.
אני רוצה להכיר חברות חדשות, ליצור חבורה" שיהיה לנו כיף, שנסע כמה בנות לחו''ל שנכייף. שנצא. כמו שלאחי יש את זה. חבורה יציבה שלא משנה אם משהו עצוב, הם שם יוצאים באופן קבוע נפגשים כולם ואוהבים אחד את השני.
נשמע הרמוני. אני יודעת שלא הכל מושלם.אבל מה ביקשתי? חברות שגם ייזמו את המפגשים, ויראו קצת אכפתיות??
אני מודעת שאנחנו לא מושלמים, ואני פתוחה להכיר ולקבל .
אבל, זה פשוט לא קורה. כבר שנה לערך. חוץ מהעבודה, שיש נסיון מצדי, אבל אני רוצה שהם ישארו בקרב עמיתים לעבודה. ניסתי יורת ולא הולך.ף כולם עסוקים ואני מבינה שזה הדדי.
חוץ מהעבודה, מעגל החיים שלי לא רחב במיוחד.
אין לי תחביבים, ומה שהיה פעם, אני לא מצליחה לשחזר.
לפתח חדשים זה דיי בלתי אפשרי, ולעשות ספורט זה בגדר עינוי מבחינתי.
גם אם אחכ זה נפלא מכל הבחינות.
אולי אשמע לכן כמישהי ששוללת הרבה, אבל נגמרו לי הרעיונות. אני יודעת שזה לא משהו שיצוץ כך פתאום, ושדורש ממני מאמץ, אבל מרגישה שזה פשוט לא פייר.
לראות את כולן בפייסבוק ולבי אכול קנאה. למרות שמסתכלת על חיי וחושבת איך לשפר אותם,זה פשוט לא קורה. ויש רצון ליזום מבחנתי.
בין הרצון להשתייך לקבוצה מסויימת, להרגיש שדוגאים לך מעבר למשפחה המצומצמת.
בין הלחימה בין עצמך שיהיה בסדר. לא רוצה לחכותע ד האוניברסיטה בשביל להכיר. ידוע שזה משהו בגישה, אבל היכן? בפורומים?
יש מוטביציה לחיים ואין מענה בחזרה.
עצות,הזדהות וכדומה יתקבלו בברכה.
-----------------
