ציףציף1000
New member
ראיון מעניין מאוד - חלק א'
בימים אלו יוצאת ב-DVD הגרסה הצפון-אמריקאית של התכנית הדוקומנטרית על סיד בארט, שהפיק ה-BBC לפני כ-3 שנים. התכנית הוקרנה - בגרסתה המקורית - גם במחוזותינו, ואני מניחה שחלקכם, לפחות, צפיתם בה. (ואם לא - היא מומלצת ביותר). בצפון אמריקה הוקרנה, בזמנה, גרסה קצת שונה בערוץ VH1 (ראו הערות בהמשך). ה-DVD קרוב יותר לגרסה המקורית הבריטית, ויש בו קטעים נוספים, שלא היו במקור. ה-DVD אמור לצאת גם בארץ, בקרוב. לרגל הארוע, ראיין אתר RWO את הבמאי, ג'ון אדג'ינטון, על הפקת הסרט. להלן תרגום של חלק מהראיון: ש: האם היית אוהד של הפלויד ובארט לפני שעשית את הסרט? ת: אני באותו גיל כמו סיד, ובסוף שנות השישים נהגתי ללכת למועדון UFO . הייתי מודע לפינק פלויד, אבל לא יותר מלהקות אחרות, כגון ה-SOFT MACHINE. אני לא זוכר שראיתי אותם מופיעים. לאחרונה, חזרתי להאזין למוסיקה. חשבתי לעשות סרט על מוסיקה או מוסיקאים, ושלמוסיקה יהיה חלק חשוב בסרט, לעומת סרטים [דוקומנטריים] קודמים שעשיתי. חשבתי לעשות סרט על סמים פסיכדליים, זה נראה לי נושא נהדר, ושמו של סיד פשוט קפץ. תהיתי כיצד תשמע לי המוסיקה שלו כיום. חזרתי לאלבומיו הישנים וניגנתי אותם שוב. הם נשמעו לי מקוריים ורעננים, יחודיים ומאוד אנגליים. זה נשמע לי בלתי צפוי. פייפר נשמע מאוד רענן ו"טרי", כאילו הקליטו אותו אתמול. ולכן התחלתי לחשוב על לעשות סרט דוקומנטרי על סיד. ש: איך שכנעת את רוג'ר ווטרס והפלוידים האחרים לשתף פעולה בסרט? ת: אני קולנוען עצמאי. התחלתי לחשוב איך לאסוף את כולם לתוך הסרט. בהתחלה, פניתי למשפחת בארט. אחותו היתה מאוד חשדנית ומגוננת. בעבר, הופיעו תמונות פפראצי של סיד בעתונות, שהראו אותו הולך לקניות, והדבר פגע במשפחה. הסברתי לה שהסרט הדוקומנטרי יציג את סיד ויצירתו באור חיובי, ושזה רק יעזור לו, ובהדרגה היא התרככה. ואז פניתי לגילמור ולווטרס. פניתי לכל אחד מהם בנפרד, מאחר והם לא הופיעו קודם לכן באותו סרט. בעבר נעשה סרט דוקומנטרי עבור התכנית OMNIBUS של ה-BBC על הפלויד, ו-ווטרס סירב לשתף פעולה. המפיקים נאלצו להשתמש בהקלטה של ראיון-רדיו ישן עמו, ללא צילומים. כתוצאה מכך, התכנית היתה חלשה. [מדובר בתכנית מאמצע שנות התשעים. הפלוידים האחרים התראיינו לתכנית - צ.]. כך שידעתי שיכולה להיות בעיה; הם לא דיברו זה עם זה מאז 1987!. פניתי לשניהם ונראה ששניהם מסכימים על דבר אחד: לשניהם רגשות חזקים כלפי סיד. זה הרושם שקיבלתי. ש: היכן ראיינת את ארבעת הפלוידים? ת: רוג'ר התראיין באולפני אבי רואד; גילמור באולפן שלו בביתו בסאסקס; ריק בביתו בקנזינגטון וניק במשרד שלו בלונדון. ש: הרגשות של רוג'ר בסרט הם מאוד ברורים; האם זה ריגש אותך? ת: כן. הופתעתי ודי התרגשתי מהרגשות הכנים שהביע רוג'ר. רגות כנים ועוצמתיים, כך חשבתי. הראיון היה בלתי צפוי, במובן זה. לפני הראיון, היה לי הרושם שזה יהיה ראיון קצר, מכיוון שהוא היה עסוק. אני לא אוהב לנהל ראיונות כאלו; אני אוהב להתעמק בנושא, ולהכיר את המרואיינים. הראיון נמשך מעבר לזמן. מארק פנוויק, מנהלו של ווטרס, סימן לו שהזמן נגמר, אבל רוג'ר אמר "לא, לא, אנחנו רק עוד באמצע". יש לרוג'ר שם של אדם מרוחק, אבל הוא הציג בפניי אדם שמעולם לא ציפיתי לראות. ש: חוץ מהפלוידים, הצלחת לראיין לסרט עוד אנשים מרתקים: בוב קלוז, ליבי [גאודזן, חברתו הראשונה של סיד. כיום שמה צ'יזמן - צ.] דאגי [פילדס, ידידו של סיד ושותפו לדירה בסוף שנות השישים], מייק לאונרד... ת: את בוב קלוז איתרתי בקלות מפתיעה. הוא גר בדרום לונדון, כבר שנים רבות. הוא איש מאוד חביב ופתוח. פגשתי אותו בתחילה רק לשיחה, ביליתי קצת זמן עם המשפחה שלו ונשארתי כל אחרי הצהריים. ואז חזרתי לשיחה נוספת וצילמתי את הראיון, ביום אחר. הוא נידב קלטת נדירה, עליה הוקלט הדמו הראשון של הפלויד, עם king bee ו-lucy leave, והרשה לנו להשתמש בה בסרט. הוא לא היה בטוח שיש עוד עותקים של זה איפשהו. ליבי היתה חברתו הראשונה של סיד, עוד בימי בית הספר, והם היו קרובים מאוד. עד היום היא שומרת על מכתבים, איורים וציורים שסיד הכין עבורה. בבית שלה תלוי ציור אדום גדול שהוא צייר. [אדג'ינטון מספר שגאודזן היתה היחידה מחברותיו של סיד שהסכימה להתראיין, וחשבה שהסרט הוא רעיון טוב; האחרות לא רצו שילדיהם יידעו מה הן עשו בשנות השישים, כי הן חיות חיים בורגניים כיום. במשתמע, החברות שסרבו להתראיין היו גיילה פיניון, שהיתה ארוסתו של סיד במשך זמן קצר בתחילת שנות השבעים, ולינזי קורנר, שהיתה חברתו בסביבות 1967 - צ.] דאגי [פילדס] היה בחור נהדר ושיתף פעולה איתי ונהניתי לעבוד אתו. מייק [לאונרד, שהיה מורה של סיד בקולג' והמציא את התאורה הפסיכדלית בהופעות שלהם - צ.] שיבורך, היה לו עותק של הופעתם של הפלויד בתכנית tomorrow's world [תכנית טלוויזיה של ה-BBC שעסקה בחידושים והמצאות, בעיקר מעולם המדע]. ה-BBC איבדו מזמן את העותק שלהם. למייק הזקן והטוב היה עותק, והוא הרשה לנו להשתמש בו.
בימים אלו יוצאת ב-DVD הגרסה הצפון-אמריקאית של התכנית הדוקומנטרית על סיד בארט, שהפיק ה-BBC לפני כ-3 שנים. התכנית הוקרנה - בגרסתה המקורית - גם במחוזותינו, ואני מניחה שחלקכם, לפחות, צפיתם בה. (ואם לא - היא מומלצת ביותר). בצפון אמריקה הוקרנה, בזמנה, גרסה קצת שונה בערוץ VH1 (ראו הערות בהמשך). ה-DVD קרוב יותר לגרסה המקורית הבריטית, ויש בו קטעים נוספים, שלא היו במקור. ה-DVD אמור לצאת גם בארץ, בקרוב. לרגל הארוע, ראיין אתר RWO את הבמאי, ג'ון אדג'ינטון, על הפקת הסרט. להלן תרגום של חלק מהראיון: ש: האם היית אוהד של הפלויד ובארט לפני שעשית את הסרט? ת: אני באותו גיל כמו סיד, ובסוף שנות השישים נהגתי ללכת למועדון UFO . הייתי מודע לפינק פלויד, אבל לא יותר מלהקות אחרות, כגון ה-SOFT MACHINE. אני לא זוכר שראיתי אותם מופיעים. לאחרונה, חזרתי להאזין למוסיקה. חשבתי לעשות סרט על מוסיקה או מוסיקאים, ושלמוסיקה יהיה חלק חשוב בסרט, לעומת סרטים [דוקומנטריים] קודמים שעשיתי. חשבתי לעשות סרט על סמים פסיכדליים, זה נראה לי נושא נהדר, ושמו של סיד פשוט קפץ. תהיתי כיצד תשמע לי המוסיקה שלו כיום. חזרתי לאלבומיו הישנים וניגנתי אותם שוב. הם נשמעו לי מקוריים ורעננים, יחודיים ומאוד אנגליים. זה נשמע לי בלתי צפוי. פייפר נשמע מאוד רענן ו"טרי", כאילו הקליטו אותו אתמול. ולכן התחלתי לחשוב על לעשות סרט דוקומנטרי על סיד. ש: איך שכנעת את רוג'ר ווטרס והפלוידים האחרים לשתף פעולה בסרט? ת: אני קולנוען עצמאי. התחלתי לחשוב איך לאסוף את כולם לתוך הסרט. בהתחלה, פניתי למשפחת בארט. אחותו היתה מאוד חשדנית ומגוננת. בעבר, הופיעו תמונות פפראצי של סיד בעתונות, שהראו אותו הולך לקניות, והדבר פגע במשפחה. הסברתי לה שהסרט הדוקומנטרי יציג את סיד ויצירתו באור חיובי, ושזה רק יעזור לו, ובהדרגה היא התרככה. ואז פניתי לגילמור ולווטרס. פניתי לכל אחד מהם בנפרד, מאחר והם לא הופיעו קודם לכן באותו סרט. בעבר נעשה סרט דוקומנטרי עבור התכנית OMNIBUS של ה-BBC על הפלויד, ו-ווטרס סירב לשתף פעולה. המפיקים נאלצו להשתמש בהקלטה של ראיון-רדיו ישן עמו, ללא צילומים. כתוצאה מכך, התכנית היתה חלשה. [מדובר בתכנית מאמצע שנות התשעים. הפלוידים האחרים התראיינו לתכנית - צ.]. כך שידעתי שיכולה להיות בעיה; הם לא דיברו זה עם זה מאז 1987!. פניתי לשניהם ונראה ששניהם מסכימים על דבר אחד: לשניהם רגשות חזקים כלפי סיד. זה הרושם שקיבלתי. ש: היכן ראיינת את ארבעת הפלוידים? ת: רוג'ר התראיין באולפני אבי רואד; גילמור באולפן שלו בביתו בסאסקס; ריק בביתו בקנזינגטון וניק במשרד שלו בלונדון. ש: הרגשות של רוג'ר בסרט הם מאוד ברורים; האם זה ריגש אותך? ת: כן. הופתעתי ודי התרגשתי מהרגשות הכנים שהביע רוג'ר. רגות כנים ועוצמתיים, כך חשבתי. הראיון היה בלתי צפוי, במובן זה. לפני הראיון, היה לי הרושם שזה יהיה ראיון קצר, מכיוון שהוא היה עסוק. אני לא אוהב לנהל ראיונות כאלו; אני אוהב להתעמק בנושא, ולהכיר את המרואיינים. הראיון נמשך מעבר לזמן. מארק פנוויק, מנהלו של ווטרס, סימן לו שהזמן נגמר, אבל רוג'ר אמר "לא, לא, אנחנו רק עוד באמצע". יש לרוג'ר שם של אדם מרוחק, אבל הוא הציג בפניי אדם שמעולם לא ציפיתי לראות. ש: חוץ מהפלוידים, הצלחת לראיין לסרט עוד אנשים מרתקים: בוב קלוז, ליבי [גאודזן, חברתו הראשונה של סיד. כיום שמה צ'יזמן - צ.] דאגי [פילדס, ידידו של סיד ושותפו לדירה בסוף שנות השישים], מייק לאונרד... ת: את בוב קלוז איתרתי בקלות מפתיעה. הוא גר בדרום לונדון, כבר שנים רבות. הוא איש מאוד חביב ופתוח. פגשתי אותו בתחילה רק לשיחה, ביליתי קצת זמן עם המשפחה שלו ונשארתי כל אחרי הצהריים. ואז חזרתי לשיחה נוספת וצילמתי את הראיון, ביום אחר. הוא נידב קלטת נדירה, עליה הוקלט הדמו הראשון של הפלויד, עם king bee ו-lucy leave, והרשה לנו להשתמש בה בסרט. הוא לא היה בטוח שיש עוד עותקים של זה איפשהו. ליבי היתה חברתו הראשונה של סיד, עוד בימי בית הספר, והם היו קרובים מאוד. עד היום היא שומרת על מכתבים, איורים וציורים שסיד הכין עבורה. בבית שלה תלוי ציור אדום גדול שהוא צייר. [אדג'ינטון מספר שגאודזן היתה היחידה מחברותיו של סיד שהסכימה להתראיין, וחשבה שהסרט הוא רעיון טוב; האחרות לא רצו שילדיהם יידעו מה הן עשו בשנות השישים, כי הן חיות חיים בורגניים כיום. במשתמע, החברות שסרבו להתראיין היו גיילה פיניון, שהיתה ארוסתו של סיד במשך זמן קצר בתחילת שנות השבעים, ולינזי קורנר, שהיתה חברתו בסביבות 1967 - צ.] דאגי [פילדס] היה בחור נהדר ושיתף פעולה איתי ונהניתי לעבוד אתו. מייק [לאונרד, שהיה מורה של סיד בקולג' והמציא את התאורה הפסיכדלית בהופעות שלהם - צ.] שיבורך, היה לו עותק של הופעתם של הפלויד בתכנית tomorrow's world [תכנית טלוויזיה של ה-BBC שעסקה בחידושים והמצאות, בעיקר מעולם המדע]. ה-BBC איבדו מזמן את העותק שלהם. למייק הזקן והטוב היה עותק, והוא הרשה לנו להשתמש בו.
