בתיה, אם שמת לב, כשהצגתי עצמי
בבית טרזין, אמרתי, כי אני בת לשני אנשים, שתכונותיהם איפשרו להם לשרוד את השואה. אדם רגיש נורמאלי, קשה להאמין שיעמוד בזה. לאימי כנראה היו מלכתחילה כוחות דיסוציאציה, שהיא פיתחה אותם שם אד אבסורדום (כפי שאומרים המשפטנים), אבי חונך על ידי אביו המאמץ בערכי סבל פרוסי מגיל 5. המקור, זה שאיפשר להם לא לזרוק עצמם על הגדר בעשר הדקות הראשונות שלהם שם, הוא שהתפתח ושמר עליהם גם הלאה. הוא שמתקיף היום אותי. אז תרשי לי לערער טיפה על המחשבה, שהם נכנסו "נורמאלים" לעסק. אגב, בבית טרזין קיבלנו עותק של מאמר מהארץ, בו נבדקה סטטיסטית כמות אישפוזים נפשיים של בני הדור השני לניצולי שואה ולשאר האוכלוסיה. לא נמצאה שום סטיה "לטובתנו". אבל למעשה, אם חושבים על הסלקציות, שגמרו לנו את המשוגעים הקליניים המקוריים, נראה לי כי יחסית לבני אוכלוסיה בריאה אחרת, אנחנו מתאשפזים יותר. למרות שבסך הכל יש דמיון סטטיסטי. נו, מחשבות ליום מטורף זה. יום שקט שיהייה. מיכל.
