דעתי היא שזו מציאות עצובה מאד.
האמת שקשה לי להבין מייד את הטריגר לטראומה שהיא עברה, אף על פי שהיא מסבירה את זה בצורה די ברורה ("אתה מקבל בחמש דקות כל דבר אפשרי, ותוך פחות זמן אתה קטן בגודל של חרגול"). נראה לי שזו תוצאה של המפגש עם הכוח העצום והמרשים של החברה מול אפסותו של הפרט: תרצה החברה, אתה עולה למעמד של מלך העולם. תרצה החברה, אתה יורד למעמד של חרגול. במי תלויה כל החוויה? בחברה ובאינטרסים שלה בלבד (אגב אני לא בטוח שהיא הבינה את זה עד הסוף, עד כמה החוויה שלה היתה עניין מוכתב מראש. יכול להיות שהניתוחים שהיא עשתה להגדלת חזה וכו' הם נסיון נואש להשיג קצת שליטה על מה שמלכתחילה לא היה לה כמעט סיכוי לשלוט) . רוב הזמן נדמה לנו שאנחנו שולטים לגמרי או כמעט לגמרי על החיים שלנו, ושההחלטות שלנו הם תוצאה של בחירה חופשית או כמעט חופשית. התובנה שזה בעצם ממש לא נכון, בהחלט יכולה להיות טראומטית ומדכאת.
חוץ מזה, עלייה קטנה במשקל (5 ק"ג) בזמן של התמודדות עם טראומה ודיכאון, לא נראית לי כמו עניין שצריך בכלל לציין אותו, בטח שלא לעשות ממנו כזו דרמה. עצוב שהיא עושה מזה דרמה מיותרת ומוקצנת כאילו היא עלתה איזה 40 ק"ג, ואין מי שיתמוך בה אלא רק להיפך. יש מליון סיבות לתנודות זניחות כאלה במשקל הגוף, והגיע הזמן שיפסיקו להתייחס לזה ברזולוציות כאלה. ובמיוחד כשברקע יש מחשבות אובדניות, שזה עניין יותר גרוע ב- 5 סדרי גודל מכל עליה במשקל.
