המשך
הנה עוד משהו שלא ידעתם על סטיבן וילסון: בלונדון הוא גר ברחוב יהודי ברובו, "גולדרס גרין", שבו ה"מופע המרכזי" הוא בתי כנסת, חנויות ספרים יהודיות וישראליות, וסניף של "סטימצקי". וילסון אומר שלמרות שאין לו שום קשר דם ליהדות, הוא מרגיש קשר שהוא מקורב לקהילה היהודית , גם בישראל וגם בלונדון, כי הוא גר ברחוב יהודי. וילסון כרגע עובד על מספר פרוייקטים מוזיקליים. בנוסף לאלבום השני של בלאקפילד, הוא עובד על האלבום החדש של להקתו פורקיופיין טרי שאמור לצאת השנה. בנוסף יש לו פרוייקט עם הסולן של אופת', (שעבורו הפיק 3 אלבומים בעבר), והסולן של דרים ת'יאטר , מייק פורטנוי. בתחילת שנה הבאה הוא מתכנן להפיק את אלבומם של להקת המטאל הישראלית "אורפנד לנד". "אני אוהב לעבוד. אני צריך לעבוד", הוא מסביר. "אני לא מוכן לוותר על אף אחד מהפרוייקטים שלי. שהייתי צעיר עבדתי מספר שנים על כתיבת מוזיקה לפרסומות, אבל שמחתי לוותר על המקצוע הזה. לא ממש אהבתי אותו, זה היה בשביל לממן הוצאות של הלהקה שלי". "עכשיו, שהכל צובר תאוצה, אני רץ ממקום למקום. אני מת על זה. אני בר מזל שיש לי כל-כך הרבה דברים שמעניינים אותי ושאני יכול לבצע אותם בכל-כך הרבה מקומות בעולם. אני מחפש קריירה בישראל, אבל אני רוצה שהמוזיקה שלי תהיה בין לאומית ושתדבר לכולם." איך העבודה על האלבום "בלאקפילד"? "יש לנו כבר אוסף של מספר שירים טובים, ורק לאחרונה התחלנו להקליט באולפן. הדבר הכי טוב בי ובאביב זה שכבר יש לנו המון שירים ישנים שאנחנו יכולים לשחזר ולעשות להם רימיקסים. עשינו את זה באלבום הקודם עם השירים של אביב ואנחנו מתכננים לעשות זאת גם באלבום הזה. אנחנו בהחלט מסתכלים על האלבום כמשהו בין-לאומי, ולא כמוזיקה לציבור הישראלי בלבד." "האלבום הראשון יצא בישראל לפני שיצא באירופה, ויכול להיות שזו הייתה טעות. בזמן ההמתנה באירופה אנשים התחילו להתעניין באלבום והתחילו להוריד שירים מתוכו מהאינטרנט, ואז שהאלבום עצמו יצא- הייתה הרבה פחות התלהבות. בגלל זה כנראה שהפעם נשחרר את האלבום בכל העולם בו-זמנית. רוב הכתיבה באלבום היא של אביב, אבל רוב העריכה והשירה הם שלי. זהו שיתוף פעולה אמיתי, שכל אחד עושה מה שהוא יודע שהוא עושה הכי טוב." הרומן ההוליוודי הרומן בין אביב גפן ובין סטיבן וילסון הוא באמת סיפור אהבה הוליוודי. אבל לסטיבן היה רומן אחר לגמרי עם ישראל. "יש בסיפור הזה שינוי אירוני", אומר ווילסון. "זה היה די צירוף מקרים, הצורה שבה קרו הדברים. היא עכשיו גרה ועובדת בלונדון, אבל זה לא בגלל הקשר שלנו. בפעם הראשונה שהייתי בישראל הייתי בשוק. לא ציפיתי לכזו אווירה צעירה ונעימה, במיוחד בת"א. אני לא ממש זוכר למה ציפיתי, אבל ציפיתי למשהו הרבה יותר שמרני וממסדי. מה אתה לא אוהב בישראל? "אני לא אוהב את הכפייה הדתית. אני לא אוהב גדול באירגון דתי, או בדת בכלליות. אני כן מאמין ברוחניות, ואני אפילו מסתכל על עצמי כאדם רוחני, ואני מאמין שאלוהים ושטן רוכנים בתוך כל אדם, והם לא מרחפים מעלינו. אני מאמין שאלוהים נמצא באמא אדמה, ובתוכנו. הרבה פעמים הדת מקדמת שנאה והפרדה בין אנשים. אני לא ממש אוהב את הצד הדתי שבישראל, למרות שבת"א אני בקושי רואה אותו. לפני כמה ימים אני ואביב ניגנו בסטודיו בבני-ברק ביום שישי. אחרי כמה שעות אמרו לנו שאנחנו חייבים להפסיק לנגן כי הסטודיו עלול להיקנס כי אסור לעבוד כשנכנסת השבת. השיטה הזו נראית קצת לא ריאליסטית כי היא מראה שמישהו כופה עליי את האמונה שלו, ואני לא מאמין בדברים האלו." אהבה חוץ מהנשים ומהים, סטיבן גם מתאים מבחינה מוזיקלית בעיר הלחה. לפני כמה שבועות הוא הופיע לבד בבלום בר בתל-אביב. פאב שכונתי אפוף ברחוב קינג-ג'ורג'. "זה פאב שאני הולך אליו לעיתים קרובות, והבעלים הוא חבר טוב שלי. זה היה יום ההולדת שלו והוא ביקש ממני לנגן מספר שירים. אז הסכמתי. אנשים באו כי זה פורסם באינטרנט, אבל זה לא משהו שהייתי עושה באנגליה. אם הייתי מופיע בפאב קטן באנגליה בלי לספר לאף אחד, זה היה הופך למהומה גדולה ולעניין גדול – שלא כמו סתם הופעה קטנה בפאב של חברים." "אני מבין שהבחירה שלי בת"א קצת מפתיעה, אולי בגלל שיש לי הזדמנות לעבוד באנגליה, וניו יורק. אבל כל החברים שבאו לבקר אותי בתל-אביב פשוט התאהבו במדינה הזו. ואין שום סיבה שזה לא יקרה." אתה אוהב מוזיקה ישראלית? "לא. 99 אחוז מהמוזיקה הישראלית היא גרועה. 99 אחוז מהמוזיקה הבריטית היא גרועה. 99.9 אחוז מהמוזיקה האמריקאית היא גרועה. 99 אחוז מהמוזיקה בכלליות, היא גרועה. נקודה. וישראל לא שונה: רוב המוזיקה היא חרא, כמו בשאר מדינות העולם. אבל אין ספק שבישראל יש הרבה מוזיקאים מוכשרים. חוץ מאורפנד לנד שאני מפיק את אלבומם בשנה הבאה, היו עוד כמה להקות ששמעתי ואהבתי. " מה היית מייעץ ללהקות ישראליות שרוצות לפרוץ לשוק הבינלאומי? "אחת הבעיות המרכזיות בלהקות צעירות כיום היא שהם מנסות להשמע כמו להקות מוכרות ומנסות להיות כמוהן. זו לא בעיה ישראלית, זה קורה בכל העולם. הרבה פעמים קיבלתי דמואים או שירים באימייל של להקות צעירות, והרבה מהלהקות האלו נשמעו כמו פורקיופיין טרי. מצד אחד זה מאוד מחמיא, בגלל שכיף שיש אנשים שאוהבים את המוזיקה שלי, אבל זה גם מעליב בגלל שהאנשים האלו כנראה לא באמת הבינו את המוזיקה. אנו חיים בעידן של הורדות ושל אינטרנט. אני מאמין שאלו להקות אלטרנטיביות כמו "פורקיופיין טרי", "אופת'", "פליימינג ליפס", "בלאקפילד", "ג'ת'רו טאל", "מארס וולטה", והארקטיק מאנקיס- הם אלו שמוכרים יותר אלבומים בעידן הזה, בגלל שהם מביאים אלבומים שהוא בעצם יצירה אחת שלמה. זה רוחני ואמיתי. שמעריצים ממש אוהבים את המוזיקה שלהם, הם אוהבים לשמוע יצירה שלמה, גמורה. לראות את הדיסק, לקרוא את המילים על העטיפה- בזמן שרוב עידן האינטרנט עוסק בסינגלים. אתה לא יכול להרגיש סינגלים שאתה מוריד מהאינטרנט. "לבסוף", הוא מסכים, "המטרה היא ליצור משהו שאף אחד לא יצר עדיין. זה נכון שזו קלישאה ושזה לא נשמע אפשרי. אבל זה כן אפשרי. אתה רוצה לבצע שיר של 15 דקות? עשה את זה. אתה רוצה ליצור להקה עם שלושה בסיסטים? לך על זה. אתה באמת לא צריך לחשוב על איך להשיג חוזה הקלטות שונה, או איך אתה יכול להופיע על הבמה בצורה משונה. שילך לעזאזל, זה לא חשוב. יש לך סיכוי הרבה יותר גדול להצליח אם תעשה מה שאתה אוהב ופשוט תהיה עצמך."