נוגע ללב
ליבי עם משפחת אריאל, ותרצה. ובכל זאת... אמנם, לא שופטים אדם בצערו, אך בכל זאת מספר מילים. מאיר אריאל בא באהבה לעולם, הביא אהבה לכל מי שסבב אותו. נכון שזה מתסכל שנותנים קרדיט למישהו אחר על שיר כמו ערב כחול עמוק. נכון זה מתסכל שהוא לא "נחשב" כמו נעמי שמר. אולם מאיר זה מאיר. נעמי שמר היא קונצנזוס. מאיר אריאל, תודה לאל, הוא לא! נעמי שמר, כתבה מילים לכל עם ישראל... מאיר אריאל, תודה לאל, לא! אני דוקא אוהב את העובדה שזכרונו של מאיר אריאל נשאר אנטימי, קרוב, אישי. איך אמרה תרצה במילים שלה - ירד למחתרת... לא הייתי רוצה לראות ראש ממשלה בהלוויה שלו. גם לא סגירה של כביש ראשי... מי שאהב את מאיר בחייו, ממשיך לאהוב אותו אהבה עזה גם אחרי מותו. מי שלא הבין או התחבר לשיריו, לסגנונו ולדרכו בחייו, לא יעשה זאת גם אחרי מותו. אני אוהב את הדרך בה אנחנו מנציחים את מאיר. כל אחד בדרכו. הדרך של מאיר - בצנעה, בחיוך, בדמעה... באהבה גדולה. ועוד מילה אחת. תרצה - אל תלכי!