ראיון שמעולם לא פורסם עם האלוהים...

[גשם של נובמבר]

ראיון שמעולם לא פורסם עם האלוהים...

כשאמרו לי שאני צריכה לראיין את אלוהים, הייתי בטוחה שמדובר במתיחה. אחרי הכל - מדובר באלוהים, אנחנו לא רואים אותו, לא שומעים אותו, מדברים איתו רק כשאנחנו רוצים להתלונן על משהו, ובכל זאת 95 אחוזים מאוכלוסיית העולם מאמינה שהוא שם. גם הנהג שהסיע אותי אל מקום המפגש התבונן בי בספקנות כשסיפרתי לו מה אני הולכת לעשות. "אני בכלל לא מאמין באלוהים", אמר לי, "למה שאני אשרת משהו שאני לא בטוח שהוא קיים?...". טוב, יש משהו במה שהוא אומר. גם אני סקפטית לגביו לפעמים, במיוחד כשנדמה שהוא עושה לנו דווקא. הנסיעה ארכה כשלוש וחצי שעות מגבול ישראל-מצרים. נסענו לאורך המדבר השומם, עד שהגענו להר גבוה שלא נראה שונה משאר ענקי החול שמסביבו. נו טוב, אם זה הר סיני, מי אני שאתווכח?... "שיהיה בהצלחה" אמר הנהג לפני שנסע משם, "אם הוא באמת קיים תגידי לו שחיים מזרחי מבית שאן מוסר לו ד"ש". נותרתי לבדי. מסביבי רק חול וחול. הרוח לא נשבה, הציפורים לא צייצו, שום צליל ושום אדם לא נראה באופק. הרגשתי כמו במעמד מתן תורה. הסתובבתי לי קצת בשטח, מחכה לראות איזה אות או סימן. לרגע חשבתי שאני רואה סימנים בחול, אולי היה פה פעם איזה עגל מזהב?... מעניין אם האבנים האלה שייכות ללוחות הברית... זו תהיה תוספת נחמדה לאוסף חלוקי הנחל שלי... התבוננתי למעלה. "אם אתה חושב שאני מטפסת את ההר הזה, יש לך טעות גדולה! אפילו למכולת אני נוסעת באוטו" אמרתי לאוויר. ואין תשובה. לפתע הופיעה מאחורי דמות עם גלימה לבנה. "אתה אלוהים?" אמרתי לו. "אני רק שליח", ענה, "באתי לקחת אותך אליו". "אוקיי, יש הסעות אני מקווה..." הוא הושיט לי יד, והרגשתי כיצד אנו מתרוממים מעל האדמה. לאחר כמה שניות הגענו לפסגה, או לפחות אני חושבת שזו היתה הפסגה. הכל היה מוקף בלבן צמרירי, אולי עננים, אולי סתם איזה בד מיוחד שאיזה מעצב פנים בחר לו. מולנו היה שער גדול מברזל. היתכן שזהו השער לגן העדן?..." נכנסנו בשער, לתוך מבנה גדול ולבן שנראה בנוי בסגנון יווני-רומאי. השליח הוביל אותי לאורך מסדרון ארוך מלא בדלתות. על כל דלת היה רשום משהו אחר. 'מחלקת מזג אוויר', 'מדור ירח', 'מדור חטאים', 'שלישות', וכד'. מלאכים התרוצצו מדלת לדלת, על פי מה שהבנתי מכל הדיבורים, יש בעיה במלאי הברקים לצפון אוסטרליה, ולכן זה מעכב סופה גדולה שאמורה להתחולל שם. בקצה המסדרון היתה דלת ירוקה שעליה נכתב באותיות קידוש לבנה "מנכ"ל ובעלים - א.לוהים". "בסדר, אני רק רוצה לעבור איתך על כמה כללים לפני שמתחילים בראיון" אמר לי השליח לפני שנכנסתי פנימה. "בלי טלפונים, בלי הערות עוקצניות, בלי צילומים, ובלי מכשירי הקלטה. יכול להיות שבמהלך הראיון אלוהים יצטרך להתפנות לעיסוקים דחופים, אז גלי הבנה. יש לך שעה אחת בלבד לשאול את מה שאת רוצה לשאול. אלוהים ממתין לך מאחורי הדלת הזו" אמר, והורה לי להכנס. הממ. לדפוק או לא לדפוק בדלת?... אני מקווה שאלוהים לא טיפוס עצבני. מצד שני עם כל מה שקורה עכשיו בעולם, הוא חתיכת קריזיונר... למזלי, הדלת נפתחה בעצמה. אור לבן זוהר סינוור אותי פנימה. לאחר שהאור התפוגג, ראיתי אותו. אלוהים. הוא ישב במרומי דוכן גדול, לצידו ייצור קטן עם אוזניים מחודדות שנראה כמו משהו שיצא עכשיו מ"שר הטבעות". לאלוהים עצמו היה זקן לבן וארוך שהתארך עד לרצפה. הוא נראה כמו איש זקן וחביב מבית האבות בשכונה שלי. הוא פתח את פיו. "שלום לך" אמר בקול רועם וחזק. נרתעתי אחורה בבהלה. "נו באמת.. דמבי -", פנה לייצור שישב לידו, "תכבה את המשבש קול בבקשה". הייצור הניף את ידו. "אני מתנצל", צחק אלוהים, "זה פשוט הקול שאני משתמש בו כדי לתת הוראות לעובדים שלי". המשכתי להתבונן בו מהופנטת, לא ידעתי מאיפה להתחיל. "איך עברה עליך ההגעה לפה? מצאת את המקום בקלות? התיחסו אליך יפה?" שאל. "היה בסדר", עניתי, "הייתי בטוחה שאני אמצא פה איזה סנה בוער או משהו בסגנון שיובילו אותי לכאן" "אל תזכירי לי את הסנה הזה... חברת הביטוח עדיין לא מוכנה לפצות אותי עליו..." אמר במבט מהורהר, "שניגש לשאלות?" הוא קם והתקדם לעברי, כשזקנו הארוך משתרך מאחוריו. "בבקשה", אמר, ובהינף ידו הופיעו שני כיסאות מתוך שום מקום. התיישבנו. "תשתי משהו?", שאל. "לא תודה, זה בסדר", עניתי, "מר לוהים, סליחה - אלו.. אני יכולה לקרוא לך אלוהים, נכון?" הוא הנהן. "אלוהים, ספר לי איך הכל התחיל, איך עלה לך הרעיון לברוא את העולם, את האנשים?" הוא חכך בידיו. "אז ככה: לפני כמה מליארדי שנים, התחלתי לעבוד במפעל לייצור כוכבי לכת. בהתחלה הייתי עובד זוטר, ועם הזמן התקדמתי בסולם התפקידים, עד שמנהל המפעל החליט שהוא רוצה להתרחב ולהקים פרויקט גם בקצה השני של היקום, ושם אותי אחראי על הכל. עיצבו לי כוכב לבקשתי, והובילו אותו למקום המיועד. לימים קראתם לו "כדור הארץ". עם הזמן המפעל פשט את הרגל, ואני הפכתי לבעלים של הכוכב. בכל אופן, בהתחלה הכל שם היה תוהו ובוהו, ממש בלאגן רציני, אני ועוד צוות של עובדים ניסינו לחשוב מה אנחנו עושים עם הכוכב הזה. כמו שאר הכוכבים שהיו ברשות המפעל, רצינו ליצור בו חיים, אבל הגרפיקאית בדיוק התפטרה, ולא ידענו איך לעצב את היצורים שיחיו בו. לכן החלטתי לעצב אותם בדמותי. בהתחלה יצרתי אחד, קראתי לו "אדם" על שם חבר טוב שלי. שמתי את אדם פה בחצר גן העדן על מנת לעשות לו testing, לבדוק שאין באגים באישיות, ובו זמנית לעצב את פני הכוכב שיהיו ראויים למחיה. צוות הבודקים שלי נתן לו הוראות כדי לראות איך הוא מתנהג, ואחרי כמה זמן רצינו לבדוק איך הוא יגיב לעוד יצור כמוהו. המלאי של חומר הגלם מהמפעל התעכב בגלל עבודות תשתית בחלל, אז לקחתי חלק מאדם ויצרנו עוד יצור, בגלל המחסור בחומר יצא קצת שונה, אבל לא נורא" "אני מניחה שמדובר בחווה..." "אכן כן. אדם וחווה הסתדרו מצוין, לאט לאט הוספנו להם לסביבה המבוקרת שלהם עוד ועוד יצורים, עד שיום אחד הם הפרו הפרה בוטה של ההוראות שניתנו להם, ואז החלטנו שמספיק להם ומיקמנו אותם מחדש על כוכב הלכת." "אז אדם וחווה לא גורשו מגן העדן?" "תקראי לזה איך שאת רוצה, גורשו, סולקו, מוקמו מחדש... העניין הוא שהם לא יכלו להמשיך להיות כאן אחרי מה שהם עשו, והם נענשו על כך. ההמשך ידוע לכולנו, עם הזמן הם גדלו, נוספו מליארדי אנשים כמותם לכוכב, השתנו, התפצלו, התפתחו, והפכו למה שאתם היום."

 

[גשם של נובמבר]

המשך...

"תגיד, אלוהים, איך מתנהל סדר היום שלך?" "אני לא ישן, אין לי צורך בזה, השינה היא צורך אנושי, לכן אני רוב הזמן מפקח שהכל מתנהל כשורה, שאין בעיות מיוחדות, מטפל בבקשות של אנשים..." "היה לך קשר כלשהו לאירועים שקרו במהלך ההיסטוריה? אתה משפיע איכשהו על החיים שלנו שם?" "לא ולא. הכלל הראשון שקבענו כשיצרנו את החיים, זה שיהיה רצון חופשי. לא הייתי מוכן שהכל יהיה אותו דבר, צריך קצת גיוון. גם בהתנהגות, גם באופי החיים... זה דבר בסיסי. מבחינתי יש בחירה חופשית האם מישהו רוצה להיות טוב או רע, כמובן שהטוב יתוגמל כראוי, וגם הרע." "אז למעשה אתה לא מתערב במה שקורה שם למטה" "אני מתערב במה שקשור למנהלתיות של הכוכב. לטבע, למזג האויר, בחיים עצמם אני כמעט ולא מתערב. רק במקרים שאנשים שולחים אלי תפילות ובקשות, אנחנו שוקלים את זה בכובד ראש. יש ועדת תפילות שמתכנסת פעם בשבוע ובה מחליטים האם לקבל או לדחות את בקשות האנשים. כמו כן, יש את הגורל שמסתובב בין האנשים. הגורל הוא שליח מטעמי, וזה נתון לשיקולו ולבחירתו האם הוא רוצה לשמור על חיים מסוימים, האם לנתב אדם לדרך מסוימת, להפגיש אנשים מסוימים, וכד'". "וכל מה שכתוב בתנ"ך נכון? כל הנסים שלך, כל הדברים שעשית?" הוא חשב לרגע. "התנ"ך היה סיפור די מסובך", הוא אמר, "הבעיה איתו שהרבה דברים בו הוצאו קצת מהקשרם, גם מי שכתב אותו כל הזמן התחלף, אז אין שם רצף הגיוני. הוא מספר יותר על תחילת הכהונה שלי, כשעוד נהגתי להתערב לעתים יותר תכופות בנעשה, הרבה השתנה מאז, שיטת העבודה שלי השתנתה, היחס שלי לדברים עבר הרבה". "האם יש לך העדפה לדת או לקבוצה מסוימת? בתנ"ך כתוב שהעם היהודי נבחר על ידך,אך דתות אחרות טוענות שהן הנבחרות. מה הסיפור שם?" "זה נכון שבהתחלה היה לי אינטרס לשמור לי קבוצת נאמנים אז התמקדתי בקבוצה מסוימת, אך עם הזמן נוספו כל כך הרבה אמונות ודתות לעולם, שהחלטתי לעזוב את העניין ולא להפלות בין אמונה אחת לשניה. כל דת מאמינה בי בדרך שלה, אני אלוהים של כולם, נותן כבוד למי שנותן לי כבוד ומאמין שאני קיים, שאני מקשיב, שאני מסתכל." "ובכל זאת, יש מקרים של הרג בשם האלוהים... אנשים נוטלים במכוון חיים של אנשים אחרים כי הם בטוחים שזה ישרת אותך במובן הטוב ביותר... שהאמונה שלהם היא הצודקת..." "אני מודע לבעיה, זה פוגע בי עמוקות, אך לצערי איני יכול לעשות דבר. איני יכול לעצור אותם ולומר להם שאין לי צורך בפעולותיהם, שהם עושים לעצמם יותר נזק, שהם משחיתים את העיקרון הטוב של החיים. איני יכול לעשות זאת מבלי להתערב התערבות מסיבית בחיים, שוב - רצון חופשי." "למה בעצם אתה לא נותן הוכחה לקיום שלך? הרבה אנשים לא מאמינים בך כי הם טוענים שיש יותר הוכחות שאתה לא קיים מאשר להיפך..." "שוב זה חוזר לעניין של הרצון החופשי. אני מעדיף שכל אדם יבחר במה הוא רוצה להאמין ואיך הוא רוצה לבטא את האמונה שלו, זה משהו אישי של כל אחד. אני לא רוצה לכפות על אף אחד להאמין בי, אני לא רוצה שירגישו שחייבים לי משהו. זה תלוי בכל אחד ואחד." "אלוהים, מה קורה לנו אחרי שאנחנו מתים? האם אנו חוזרים לכאן? לגן העדן?" "כשאדם מסיים את תפקידו בעולם, נשמתו חוזרת לכאן, יחד עם הספר האישי בו רשום כל מה שהיא עברה בחיים, כל המעשים הטובים והרעים. על פי זאת אנחנו מחליטים האם היא תישאר פה בגן העדן, או שהיא מועברת לבסיס הגיהנום, לפיקוחו של שטן" "אז יש גם שטן?" "השטן אחראי על הגיהנום בלבד, אין לו נגיעה בחיים היומיומיים, הוא גם כן מונה מטעמי להיות אחראי על הנשמות, על המדורים של הגיהנום, ועל כל מה שמתרחש שם". "ומה עם גלגול נשמות?" "אני מעדיף לקרוא לזה "מיחזור". אם נשמה היא צעירה, אם היא לא הספיקה לחוות הרבה דברים, אם היא במצב טוב, אין טעם לבזבז עוד חומר קוסמי על נשמות חדשות, כשיש נשמות מצוינות שקיימות כבר. לכן אנו מקצים אותן לאנשים חדשים שאנו יוצרים." הוא הביט בשעון הגדול שצף מעלינו. "זמננו תם", הוא אמר, "יש לי פגישה חשובה עם הגורל שלצערי איני יכול להתחמק ממנה... יש לך שאלה אחרונה?" הרהרתי לרגע. "אלוהים", אמרתי, "אוף דה רקורד - מה יקרה הלאה? לאן אנחנו הולכים? האם בסופו של דבר נשמיד את עצמנו?" "את זה אני כבר לא יכול לגלות", אמר, "כל דבר בזמנו, לכל דבר יש סיבה משלו. מה שאתם צריכים זה לדעת שאתם אף פעם לא לבד, שאני תמיד מפקח, תמיד שומר, יש לכם כתובת לפניה, אם זה בתפילה או בפתק. אני תמיד שם, מקשיב" לימים החלטתי שלא לפרסם את הראיון שלי איתו. נראה שאלוהים יותר מתאים שישאר כמיתוס, כדבר בלתי מושג, כספק. כמו שהוא אמר - כל אדם בוחר את אמונתו וכיצד הוא רוצה לבטא אותה, אם במצוות, או בקורבנות, או רק במחשבה.