ראיתי אותו...

ראיתי אותו...

בהתחלה הסתכלתי מסביב כדי למצוא חברה שתשב לידי בטקס. במשך חמש דקות הסתכלתי מסביב, אבל לא בשביל למצוא חברה. הסתכלתי כי קיוויתי שהוא יבוא. ואז החלטתי לקום, לטייל קצת, אולי אני אמצא מישהי שבדיוק נכנסת לרחבת הטקס. והוא עבר לידי... אותו גובה בדיוק, חולצת טי-שירט זרוקה על העצמות השבירות והרזות האלה... המשקפיים, התספורת... החסרתי פעימה, הפסקתי לנשום - הכל כדי שהרגע הזה ימשך לנצח. הוא הלך במהירות לכיוון הנגדי ממני. הסתובבתי, וחשבתי שגם הוא יסתובב, יחבק אותי ויגיד לי שהוא חזר... הרי זאת הייתה רק טעות. הוא כבר מזמן השתחרר, יש לו חברה, הם מאורסים. הוא חזר כדי לראות אותי מסיימת את התיכון, כדי לראות אותי מתגייסת. הוא חזר כדי לנזוף בי על זה שלא נלחמתי להיות בקרבי, כדי להכין איתי פיצות. הוא חזר כדי להתווכח על פוליטיקה בימי שישי, וכדי להחזיר את השימחה הביתה. אבל הוא לא הסתובב, והמשיך בדרכו.
 
למעלה