אני חושב שבדומה לדיון על פגיעה במערכת האקולוגית
יש כאלה שמתכחשים לכל העניין ואני שאני לא איש מדע מסתכל על מה שאני יכול לראות בעיניים כדי להסיק מסקנות, כל מי שהולך לכינרת יכול לראות בעיניו את הצטברות אריזות הפלסטיק והחד פעמי בתחתית הכינרת ובעיני זה משליך על גזי החממה שאי אפשר לראות בעיניים. ובאמת לפעמים אלו שמתכחשים לגזי החממה גם מתיחסים בזילזול לזיהום באוקייניסום שכן אפשר לראות ככה שמחינתי את התשובה שלי קיבלתי.
אני חושב שמספיק ש 10% מהסיפורים שיוצאים בתקשורת (במיוחד עניין התרופות) על מה שקורה לאנשים שפנו לקבל סיוע מכל הסוגים מהרווחה נכונים אני חושב שאני עוד יצאתי בזול.
כלומר לא צריך להכניס את היטלר למשוואה כדי שהממוצע תכלול פגיעות נפשיות קשות, לכן קונצפטואלית פגיעה כמו שלי היא שם בין אם כבר קרתה או לא ברמה הקונקרטית והיא רחוקה מלהיות מהפגיעות הקשות שקורות, פונה שפנה לרווחה וחוזר הביתה עם סיוטים קל להם להתנער מזה בסך הכל אנשים שהכל אצלם טוב לא פונים לרווחה, ואז יש דברים כמו לדוגמא הכתבה אתמול שזה עניין של יש דופק או אין דופק וזה בעיני משליך על הראשון. (אני באמת חושב שיצאתי בזול יחסית, צריך היה להיות שם בשביל להבין)
בסך הכל מירב נותני השירות של הרווחה הם בעלי תארים שקשורים לבריאות הנפש וזכויות נזקקים, בדיוק כמו אלו שעובדים ברווחה בעצמם ורואים שדווקא ככל שהפונה יותר חסר אונים ככה פונטנציאל הפגיעה גדול יותר בהתאמה.
אם אני מדמה את הרווחה לחומרה ואת נותני הגורמים שאליהם הרווחה מפנה כתוכנה, אני חושב שאחרי שמנסים מגוון גדול של תוכנות על חומרה כל שהיא ושוב ושוב יש באגים אני מבחינתי מבין שיש פה בעיה כבר ברמת החומרה.
אני לא חושב שזה לא סביר שלפחות בחלק מהמקרים נותני השירות של הרווחה הם הרבה יותר בני בית ברווחה מאשר אלו שפונים לרווחה בסך הכל חלקם נפגשים בתדירות רבה בלשכות הרלוונטיות להם.
אני חושב שהחוויה שלי רק פקחה לי את העיניים למשהו שמהרגע שמאלצים אותך לראות מגלים שזה היה שם תמיד מרחף באופק לו רק הייתי רוצה להסתכל.