ראיתי את יורם
מפרסם קליפ אנימציה חביב על פוטבול.
להלן משהו כתוב בצורה שונה שכתבתי לא מזמן . אשמח לתגובות
אדי שרוכים והגביע הקדוש
אם בילדותי הייתי נתקל בספר עם כותרת כזו, הייתי רוצה לקרוא אותו. ומאחר שצפייה בספורט מחזירה את כולנו לילדות, להלן סיפור אחד מסיפורי הליגה, המסופר כסיפור ילדים.
היו היו פעם שלושים ושתיים ממלכות, שהיו נפגשות מידי שנה בטורניר מלכותי, שבסופו גביע מיוחד. עם בוא האביב, היו מתאספים מתחרים ותיקים עם חדשים, כדי לעמוד על זכותם לייצג ממלכה בטורניר המלכותי הגדול. מכל רחבי העולם הגיעו, אלפים על אלפים, ובליבם תקווה אחת, להצטרף אל קומץ המובחרים. ובמצב כזה של היצע וביקוש ילדים ₍וזה הזמן לשאול את ההורים₎ כל ממלכה יכלה להרשות לעצמה להציב בפני הדורשים סדרות על סדרות של מבחנים מתישים ומבחינים. מטרתן של אותן בחינות הייתה, לסנן ולסנן, ולמצוא את המתחרים הכי תחרותיים, מכיוון, שלכל ממלכה היה מותר על פי החוקים להיות מיוצגת רק על ידי ארבעים וחמישה מובחרים.
אימא, אימא, הממלכה הקרה והקטנה בחרה בי. אימא, הממלכה הקרה והקטנה בחרה בי. היא בחרה בי. צרח אדי שרוכים בעל הצמות, ואמו הזילה דמעות של אושר ודאגה יחד. אני שמחה בשבילך אמרה, מנסה להסתיר את דאגתה. רק תשמור על עצמך שם טוב? ואל תשכח ללבוש סוודר, ביקשה. בטח אימא, בטח, הבטיח. אדי נפרד מאביו ואמו ומאחיו ואחיותיו ומכל החברים, שחלקם הביטו בו במבטי אהבה וחלקם במבטי בקנאה. כנראה שככה זה בחיים, חשב. הוא ארז תיק עם המון חפצים חשובים, וסוודר, ויצא אל הממלכה הקרה והקטנה.
אתם בטח שואלים, למה אדי. למה דווקא הוא נבחר. שאלה במקום. והתשובה היא, שלאדי שרוכים היו יכולות מיוחדות - כוחות מיוחדים. היכולת לרוץ מהר, לרוץ חזק ולרוץ זריז, שילוב שבדרך כלל היה חמקמק עבור רוב האנשים. היכולת להסתובב על המקום על רגל אחת לשני הכיוונים. היכולת לדחוף אחרים, והיכולת המופלאה לשמור על שיווי המשקל בזמן שהוא מבצע את כל שאר היכולות. לכן הוא נבחר...
אדי הנרגש פגש במלך המגרש וזה ממנו כלל לא התלהב. המלך אמר לכולם, זה עם הצמות? הוא סתם, אני צופה שכולנו ממנו נתאכזב. אדי יכל לבחור להיעלב, אך הוא בחר שלא. הוא החליט שלא לתת למלך להשפיע על יכולתו. הוא הצליח לעשות כן בעזרת משפחתו ובעזרת חברים שהוא אהב ואהבו אותו. וגם מכיוון שהיה בטוח ביכולותיו. אדי הכין עצמו לקראת הזדמנות כזו במשך שנים. אז כל פעם שהיה לו קשה או מפחיד הוא אמר לעצמו, אני מוכן, אני מוכן, אני כמו ברק בין עננים.
ואז המלך נפצע. ונאלץ להביט על המתרחש מבחוץ, כמו איש מהשורה. ועיניו, שכבר לא הסתנוורו מאור יקרות, ראו את מה שהיה עליהן כל הזמן לראות. איך אדי רץ.
כשאדי רץ היה נראה כאילו הוא גועש ורועש, מסתער כשנפשו בידו. היה נראה שהוא נותן את כל כולו, ממצא את יכולתו, למען ניצחון ממלכתו. והמלך החליט שהוא היה מהיר מידי לשפוט, ושמעכשיו ינהג בענווה. שהוא יפסיק ללהג ויתחיל לחבב וישפוט את כולם לכף זכות ולא חובה.
המחליף של המלך, היה מתחרה כלל לא רע. בכל זאת, הוא עבר את כל הבחינות. ויחד עם אדי שרוכים ושאר החברים הם הובילו את הממלכה הקטנה והקרה לניצחונות. ובתחרות האחרונה, זו שקובעת מי יעבור לשלבי תחרויות היוקרה, מלך המגרש חזר אל השורות. טרי ומאושש, עניו ונרגש עשה את שעליו לעשות. יחד עם אדי שרוכים, ושאר החברים הוא הצעיד את הממלכה לשלב הבא של התחרויות.
ורגע לפני השלב המסכם סיפורינו כאן מסתיים. ולעולם יספרו על אדי הצעיר, אשר הצליח בנחישותו וביכולותיו את אופיו של מלך לשנות. לכן ילדים, עליכם ללמוד, שיכול כל אחד, גם אדם רגיל ולא מיוחד, להגשים את כל מה שביכולתו לרצות. כל מה שיש לעשות זה, לרצות, לעבוד קשה ולקוות.
מפרסם קליפ אנימציה חביב על פוטבול.
להלן משהו כתוב בצורה שונה שכתבתי לא מזמן . אשמח לתגובות
אדי שרוכים והגביע הקדוש
אם בילדותי הייתי נתקל בספר עם כותרת כזו, הייתי רוצה לקרוא אותו. ומאחר שצפייה בספורט מחזירה את כולנו לילדות, להלן סיפור אחד מסיפורי הליגה, המסופר כסיפור ילדים.
היו היו פעם שלושים ושתיים ממלכות, שהיו נפגשות מידי שנה בטורניר מלכותי, שבסופו גביע מיוחד. עם בוא האביב, היו מתאספים מתחרים ותיקים עם חדשים, כדי לעמוד על זכותם לייצג ממלכה בטורניר המלכותי הגדול. מכל רחבי העולם הגיעו, אלפים על אלפים, ובליבם תקווה אחת, להצטרף אל קומץ המובחרים. ובמצב כזה של היצע וביקוש ילדים ₍וזה הזמן לשאול את ההורים₎ כל ממלכה יכלה להרשות לעצמה להציב בפני הדורשים סדרות על סדרות של מבחנים מתישים ומבחינים. מטרתן של אותן בחינות הייתה, לסנן ולסנן, ולמצוא את המתחרים הכי תחרותיים, מכיוון, שלכל ממלכה היה מותר על פי החוקים להיות מיוצגת רק על ידי ארבעים וחמישה מובחרים.
אימא, אימא, הממלכה הקרה והקטנה בחרה בי. אימא, הממלכה הקרה והקטנה בחרה בי. היא בחרה בי. צרח אדי שרוכים בעל הצמות, ואמו הזילה דמעות של אושר ודאגה יחד. אני שמחה בשבילך אמרה, מנסה להסתיר את דאגתה. רק תשמור על עצמך שם טוב? ואל תשכח ללבוש סוודר, ביקשה. בטח אימא, בטח, הבטיח. אדי נפרד מאביו ואמו ומאחיו ואחיותיו ומכל החברים, שחלקם הביטו בו במבטי אהבה וחלקם במבטי בקנאה. כנראה שככה זה בחיים, חשב. הוא ארז תיק עם המון חפצים חשובים, וסוודר, ויצא אל הממלכה הקרה והקטנה.
אתם בטח שואלים, למה אדי. למה דווקא הוא נבחר. שאלה במקום. והתשובה היא, שלאדי שרוכים היו יכולות מיוחדות - כוחות מיוחדים. היכולת לרוץ מהר, לרוץ חזק ולרוץ זריז, שילוב שבדרך כלל היה חמקמק עבור רוב האנשים. היכולת להסתובב על המקום על רגל אחת לשני הכיוונים. היכולת לדחוף אחרים, והיכולת המופלאה לשמור על שיווי המשקל בזמן שהוא מבצע את כל שאר היכולות. לכן הוא נבחר...
אדי הנרגש פגש במלך המגרש וזה ממנו כלל לא התלהב. המלך אמר לכולם, זה עם הצמות? הוא סתם, אני צופה שכולנו ממנו נתאכזב. אדי יכל לבחור להיעלב, אך הוא בחר שלא. הוא החליט שלא לתת למלך להשפיע על יכולתו. הוא הצליח לעשות כן בעזרת משפחתו ובעזרת חברים שהוא אהב ואהבו אותו. וגם מכיוון שהיה בטוח ביכולותיו. אדי הכין עצמו לקראת הזדמנות כזו במשך שנים. אז כל פעם שהיה לו קשה או מפחיד הוא אמר לעצמו, אני מוכן, אני מוכן, אני כמו ברק בין עננים.
ואז המלך נפצע. ונאלץ להביט על המתרחש מבחוץ, כמו איש מהשורה. ועיניו, שכבר לא הסתנוורו מאור יקרות, ראו את מה שהיה עליהן כל הזמן לראות. איך אדי רץ.
כשאדי רץ היה נראה כאילו הוא גועש ורועש, מסתער כשנפשו בידו. היה נראה שהוא נותן את כל כולו, ממצא את יכולתו, למען ניצחון ממלכתו. והמלך החליט שהוא היה מהיר מידי לשפוט, ושמעכשיו ינהג בענווה. שהוא יפסיק ללהג ויתחיל לחבב וישפוט את כולם לכף זכות ולא חובה.
המחליף של המלך, היה מתחרה כלל לא רע. בכל זאת, הוא עבר את כל הבחינות. ויחד עם אדי שרוכים ושאר החברים הם הובילו את הממלכה הקטנה והקרה לניצחונות. ובתחרות האחרונה, זו שקובעת מי יעבור לשלבי תחרויות היוקרה, מלך המגרש חזר אל השורות. טרי ומאושש, עניו ונרגש עשה את שעליו לעשות. יחד עם אדי שרוכים, ושאר החברים הוא הצעיד את הממלכה לשלב הבא של התחרויות.
ורגע לפני השלב המסכם סיפורינו כאן מסתיים. ולעולם יספרו על אדי הצעיר, אשר הצליח בנחישותו וביכולותיו את אופיו של מלך לשנות. לכן ילדים, עליכם ללמוד, שיכול כל אחד, גם אדם רגיל ולא מיוחד, להגשים את כל מה שביכולתו לרצות. כל מה שיש לעשות זה, לרצות, לעבוד קשה ולקוות.
