אענה:
1. חייל טוב אבל ממושמע מדי. שירתי 3 שנים מינוס 10 ימים (הקיצוץ ביוזמת צה"ל)
2. יש הרבה, אבל הבולט בהם הוא שעם פרוץ האינתיפאדה השנייה הייתי תחת אש ברמאללה. הרגשתי כפיות טובה, כי אני נתתי כמש"ק היתרים אישורי כניסה לפלסטינים שיוכלו לעבוד בישראל- והם יורים עליי? תוך שניות הפכתי משמאלני רודף שלום לימני זולל ערבים במשך 4 שנים. מאז אני באמצע, תלוי בתקופה הבטחונית. לאחרונה זזתי ימינה, אבל לכיוון השפוי של בנט וליברמן (להזכירם, הם היו תאומי בן גביר וסמוטריץ' בזמנו)
3. לא יודע אלו שינויים חלו מאז (עברו 22 שנה מהשחרור ולא עשיתי יום מילואים אחד בחמש שנותיי במערך), אבל אני מניח שמשהו שקשור לערבית, כמו שעשיתי למעשה.
4. באינתיפאדה השנייה, מש"ק היתרים. רוב הזמן ברמאללה, לקראת סוף השירות במפקדה הראשית של תיאום הפעולות בשטחים (תפ"ש) בקרייה. עמוס גלעד היה המפקד של היחידה ואני גאה לומר, שהייתה לי הזכות להיות חייל שלו.
5. אבא שלי שירת בשריון כאלחוטן ולחם בשלוש מלחמות ישראל הראשונה (ששת הימים, יום כיפור, לבנון הראשונה). בהמשך שירת במילואים ביחידת הקישור לאמריקאים, כולל במלחמת המפרץ. הוא השתחרר סופית מהמערך ב-1998, שנה לפני הגיוס שלי לסדיר. אמא שלי הייתה כתבת צבאית (בדומה לחברה שלי לשעבר, אגב, שהופכת למחסלת על בספר שאני כותב שנתיים) וראיינה את אביגדור קהלני לספר "חשופים בצריח". דודה שלי מצד אמא לא שירתה בגלל ניתוח בגב. דוד שלי ז"ל (בעלה של אותה דודה מקודם) היה בצנחנים. בת דודה שלי הייתה חוקרת מצ"ח. בן הדוד הצעיר היה בחיל הקשר במערך האינטרנט והיום הוא סוג של אזרח עובד צבא (קיבל צל"ש על פיתוח טכנולוגי ששימש את חיילינו בעזה). בן הדוד הבוגר היה מסתערב בדובדבן, היה במילואים בעזה ועכשיו הוא בגבול הצפון.