ראיתי פה דיבורים על פייג' ואיומי

itaikuskus

New member
ראיתי פה דיבורים על פייג' ואיומי

אז אם כבר על לד זפלין ובלאק סאבאת' עסקינן הייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם לעניין טיפה תמוה... מובי דיק בלד זפלין 2,טראק אינסטרומנטלי עם ריף ממיטב המסורת מבית היוצר של ג'ימי פייג'...וסולו תופים כמובן והנה שנה אחר כך יוצא האלבום של סאבאת' פרנויד..יצירת מופת בפני עצמה והטראק הלפני האחרון שם "רט סאלאד" דומה למובי דיק בצורה מאוד מוזרה... גם קטע אינסטרומנטלי עם ריף ממיטב המסורת מבית היוצר של טוני איומי וגם הסולו תופים.... יותר מדי דמיון מה דעתכם?
 

ouria

New member
לא רוצה ללכלך

אבל גם מובי דיק נגנב מאיזה שיר אחר במקור... הגונב מגנב פטור? לא יודע. אבל דע לך שגם מובי דיק לא נכתב בצורה טהורה ע"י פייג'...
 

Pazc1

New member
אין פה מה ללכלך.

להקות מושפעות אחת מהשנייה ולפעמים יוצרים דברים שעולים בראש ובמקרה ( לפעמים לא ) זה דומה לשיר של להקה אחרת. דוגמא מצחיקה אבל אמיתית לחלוטין : שמעתי היום שיר של אופת' מהאלבום הראשון שלהם. ופתאום נזכרתי שחברים שלי עשו ג'ם סשאן באולפן ויצרו יצירה שאחד הריפים ממש דומה לריפ מהשיר של אופת'. זה היה כמעט העתק מושלם. הייתי די המום מהעניין בגלל שחברים שלי בכלל לא הכירו את אופת' כשהם ניגנו את היצירה.
 
תן לי להציג את הדיעה שלי בנושא

לאחרונה אני רק מתחיל להבין את העוצמה שיש לתת מודע של הבן אדם. כל מיני דברים שקורים לבן אדם במהלך היום, מושפעים לרוב מהתת מודע, חלומות, דז'ה ווים, ובמקרה הזה, נכון לפעמים קורה שיש את ה"מנגינה הזאת שלא יוצאת מהראש", לדעתי זה הכל קשור בתת מודע. ייתכן וחברך במקרה שמע איפהשהו את השיר שדיברת עליו, וזה נכנס לו לתת מודע, ודרך הג'ם הוא העלה את הדבר הזה מהתת מודע, למודע. אני לא אומר שכל דבר שנשמע דומה למשהו אחר, הוא רק בעצם נגינה של המקור, בלי ידיעה, אך אני גם לא אומר שלא יכול להיות מצב של צירוף מקרים נדיר, כי בתכלס, יש 12 צלילים, אתה רק צריך לדעת באיזה לבחור.
 
אני מסכים עם מה שאמרו

בנוגע לצירוף מקרים. לא רק שיש רק 12 תווים במוזיקה אלא יש גם עשרות אלפי מוזיקאים ומאות אלפי מוזיקאים שאי פעם ניגנו מיליוני שירים לכן קיימת האפשרות לדימיון בין שירים. דרך אגב, When The Levee Breaks זה שיר כיסוי. כלומר מה שנכתב ובוצע באלבום הרביעי לא היה מקורי במאת האחוזים, ורוב השיר נכתב כבר בשנות ה 30 או משהו כזה. זה לפחות מה שרוברט פלאנט אמר בהופעה הגדולה ביפן בשנת 1996, ולפי מה שהבנתי לא הרבה אנשים ידעו שהשיר הזה הוא שיר כיסוי.
 
למעלה