צופית כאדם מאכזבת בגדול
היה לי קשה לצפות בפלישה, אין לי הגדרה אחרת, לביתה של האם המאמצת שהיא לכל הדעות תואמת את ההגדרה "תשושת נפש", בחקירה הבוטה, במבטים שגלית וצופית החליפו. לא מצאתי פירור של הבנה וכבוד כלפי תרבות ומנטליות שונות. ברור לי שיש דברים לא פתורים בין הבת לאם שכגון אלה בנקל נמצא במשפחות רבות בעלות רקע דומה, מפגש טעון בין המנטליות משם למציאות של מדינת ישראל. אגב, ייתכן והאם לא הייתה מודעת כלל לדברי בתה שכן אמרה עליה "ילדה טובה", לא "מחונכת" כמו שהבת תרגמה. אגב, אגירה כפייתית מוכרת כהפרעה נפשית ומי כמו צופית יודע שאדם אינו אשם בבעיה נפשית שהוא סובל ממנה. צופית רוצה לבנות דרמה גדולה מהחיים ולשם כך מוכנה לעצום עין ולעגל פינות. האם המאמצת הרעה לעומת האב הביולוגי הטוב. לי הפאזל לא בדיוק מסתדר. לגרסת משפחת האב היה בזוגיות עם אמה הביולוגית של גלית ואף רצה לשאת אותה. כשהתברר שבת הזוג נפגשת גם עם גברים אחרים התחרט. האב מספר שהכיר את אמה הביולוגית של גלית במפעל בו עבדו שניהם ומתוך רחמים הכניס אותה לביתו והיה אתה בזוגיות שבועיים-שלושה. צופית מספרת לגלית שהאב שכב עם האם רק פעם אחת. האב "הצדיק" מודה שלא היה בקשר עם בת הזוג כל משך ההיריון ורק כשזאת הודיעה על לידת הבת פגש אותה והכיר בה רשמית. הבת הוצאה מרשות אמה ע"י הרשויות בשל הזנחה. איפה בדיוק היה האב? כל הסיפור התרחש בסוף שנות ה-70 בתקופת השלטון הסובייטי. חוק האימוץ במדינות חבר העמים לשעבר הוא אותו חוק סובייטי בשינויים קלים וכל מי שיצא לו להיות במדינות הללו יודע שילדים משוחררים לאימוץ או בהסכמת שני הוריהם או בצו בית משפט שמשתכנע בהעדר עניין ההורים בילד/העדר מסוגלות הורית. הגרסה של האב שהילדה נמסרה ללא ידיעתו והסכמתו מפוקפקת למדי. האב אף טוען שהכיר את המאמצים, שכנים של האם שטיפלו בילדה שעה שהאם הזניחה אותה, ושאותם מאמצים אינם הזוג שגידל את גלית. איך הסיפור הזה מתיישב עם התצלום בו גלית צולמה עם אמה המאמצת ובובה על רקע בית ילדים? מאד לא אהבתי הצגה של מדינת המוצא של גלית כמדינה חשוכה ואת הרמזים העבים למעשים פליליים שבסופו של דבר לא נמצא להם תימוכין. יש להניח שמדובר בסיפור שיגרתי למדי. ילד שנולד ממערכת יחסים קצרה לאנשים צעירים, הגיע לבית ילדים וכעבור תקופה נמסר לאימוץ, הסתרת עובדת האימוץ ויש להניח השמדת מסמכי האימוץ מתוך תפיסת עולם מאד נפוצה בחלק זה של העולם, ילדה שמורדת באם שמרנית. אפשר לספר את הסיפור כפי שהוא, תוך כבוד לכל הנפשות הפועלות, עם הרבה גוונים של אפור.