ראיתי חלק ממנה
ואני רוצה לשתף אתכם איך אני עברתי את זה על בשרי בני היום בן 19, החל לשתות באירועים מגיל 16 לערך, הוא היה שותה כמויות אדירות והיה "מתמסתל" עד שלא יודע מה הוא עושה וכמובן שלמחרת לא זוכר מה היה. זה התחיל כך רק באירועים כמובן שאני לא הסכמתי אבל המשפחה אמרו עזבי אותו, אני הייתי מאוד מודאגת מהעניין, כי אחר כך הוא החל לשתות גם כשיצאו לבלות כמעט כול ערב שישי, המצב רק הלך והחמיר, המשפחה לא נתנו לי יד לעצור אותו, ובאיזשהו מקום ראיתי שהם מקבלים את זה, לי זה הדליק נורות אדומות כיוון שמי ששותה בצורה כזו זה מעבר לבילוי זה כבר מעיד על משהו אחר (אני ראיתי בבן שלי דיכאון חזק ושהוא מנסה לרפא את הכאב ע"י השתייה) המשפחה אמרו לי שאני מדברת שטויות, אני כמובן נשארתי עם היד על הדופק. ואז הוא החל לצרוך מה שנקרא סמים קלים, (חשיש) עבורי קלים או לא זה סמים מיום ליום המצב החמיר והצריכה שלו הלכה וגברה, הוא הוציא רשיון ועשה 3 תאונות כמעט ברצף למזלו ושלי היו רק נזקים ברכב. כמעט כול יום התחננתישנעשה משהו בקשר לילד ותמיד נתקלתי בתשובה את מדברת שטויות. החרדות שלי הלכו וגברו ואף נפלתי שוב להיות חולה ואז גם אני כבר לא יכולתי לעזור לו. ואז קרה הנורא מכול בראש השנה הילד עשה עם אחותו בבית מלון את ערב החג ואני עם אחות של בן זוגי. אני מגיעה בערך ב 11 הבייתה והילד לא פותח לי את הדלת משהו כו 20 דקות לערך, לבסוף פתחנו את הדלת אני נכנסת (הייתי לחוצה לשירותים) רואה את הילד מוטל על הריצפה וכוס וודקה מוטל בכיסא שלידו, אמרתי לבן זוגי נו הוא עוד פעם שתה ונכנסתי לשירותים, פתאום בן זוגי אומר לי הבן שלך חתך ידיים , נכנסתי לחדר הבן שלי מחחוסר הכרה בתוך שלולית ענקית של דם. למזלי לא איבדתי עתשונות, הערתי את הילד הזעקתי את אבא שלו שגר מחוץ לעיר ולקחתי את הילד למיון. הילד היה קשוח ולא הראה שום סימן של עצבות. הכניסו אותו קודם לטיפול רפואי שכלל תפרים כשאביו הגיע הילד פתאום פרץ בבכי וזה שבר אותי ואז גם הרשתי לעצמי לא להיות חזקה. כשהגיעה רופאה פסיכאטרית אני אמרתי לאביו ולאחותו שאני מעדיפה לאשפז אותו במחלקה הפסיכאטרית שאצלנו היא מחלקה פתוחה ושהילד יקבל טיפול, הם התנגדו בכול תוקף, אמרתי להם מה אתם מעדיפים חודשיים אישפוז או בעוד 3 חושים לקבור אותו. בכול אופן הם התנגדו והוא לא אושפז וגם לא הלך אחר כך לטיפול. הוא לא היה מוכן. אני בקשר טוב עם הבן שלי אבל כול זה הפיל אותי חזק והגעתי למצב בו לא תיפקדתי וגם לא יכולתי להתמודד, לכן הוא הלך לגור אצל אחותו הגדולה כחודשיים והיא השגיחה עליו. כשחזר הייתי יותר חזקה להתמודד, ולאט לאט הצלחתי לשכנע אותו כמה הוא מזיק לעצמו. ואכן כבר 6 חודשים הוא לא לוקח סמים שותה רק כשאני מרשה לו,(שתבינו ילד בן 19 מבקש ממני רשות לשתות כבר היש לא?!) הבאנו כלב הבייתה, הבית שלי מאוד קטן ובכול זאת הבאתי לו כלב זאב, וגם קנינו מחשב חדש כול זה מאוד עזר לו והשבוע הצלחתי לשכנע אותו כן לקבל עזרה. ואני יודעת שהוא יחזור להיות הילד המקסים שאני מכירה. זה לא משנה מתי הילד או הילדה חוזרים מבילוי, יותר חשוב להיות עם היד על הדופק לאן ועם מי, ומה הפעילות. הורה שיגיד שהוא לא יודע שבנו או בתו שותים לדעתי או שקרן או חי בהכחשה, אין דבר כזה לא ידעתי, כשילדיי החלו לעשן סיגריות מיד הרגשתי, ושהוא שתה אני ידעתי כי אם לא אז הווה אומר שאני לא מספיק שמה לב מה קורה או שאני רואה ולא רוצה לדעת. מה שחשוב להורים לילדים מתבגרים המון לדבר איתם להסביר להם, לבדוק למה הוא עושה את זה ואפילו להתייעץ עם מקצוענים איך להתנהג עם הילד והכי חשוב לא להזניח.
