ושוב אני שואלת
ולא כדי להתנגח אלא פשוט מנקודת מבטי כמתאמנת - עד רמה מסויימת, וויתור על תביעות הוא הגיוני. יש גבול למה שמדריך יכול להיות אחראי לו. אבל אחרי שקראתי את הקובץ שצרפת, נראה כי הויתור לתביעה הוא טוטאלי. האם הבנתי נכון את המסמך ועמדך? כי זה פשוט משאיר מקרים של ממש רשלנות (או סתם חוסר מקצועיות של המדריך) מוגנים מכל תביעה. ולא כל מתאמן (בעיקר המתחילים), יודע לזהות מדריך טוב. אני מדברת על מצב בו מדריך יבצע מתיחות על האופניים ומישהו יתרסק מהם (נגיד פאשלה באופניים או סתם הוא לא היה יציב), או למשל מדריך שלא מתקן תנוחת רכיבה של מאומן חדש מה שמביא לנזקים. בקיצור, ישנם מצבים שצריכים להשאר באחריות המדריך, אחרת לא יהיה כל אמצאי למתאמן להגן על עצמו או להבטיח שיקבל אימון מקצועי. אז השאלה היא עד איפה לדעתך הויתור צריך להיות. ואגב, האם (וכאן אני שואלת מתוך הידע שלך ואחרים בחוק) ויתור כזה תקף היה וקרה משהו? אני פשוט יודעת מתחום אחר של מרוצים, בהם המתחרים חותמים על ויתור, אבל בפועל אם מישהו ירצה לתבוע הוא יוכל כי לפי מה שאמרו לי הוויתור במקרה שלהם לא ממש תקף.