תראה, זה משליך גם עלינו
פרפסקטיבה של ילד בן 10, שברוב המקרים רוב הרעל הפוליטי לא חודר אליו אלא אם הוא מבית אידיאולוגי מובהק (לא היה עניין בפוליטיקה עד גיל 12 בערך), שונה לחלוטין מאדם בסוף שנות ה-30 לחייו. היינו רוצים לזכור את עצמנו ואותם כאנשים צעירים (או לא מאוד מבוגרים), כדי שלנו יהיה יותר טוב עם עצמנו. עדיין, הם עולים פי כמה על הרכבים של היום. את ארץ נהדרת אני לא מסוגל לראות, מעולם לא סבלתי. את גב האומה אהבתי לזמן מאוד קצר. היחידים שאני מסוגל לסבול מתחום הסאטירה זה עד כאן בהנחיית מיכאל הנגבי. הם ממש משעשעים ועם תובנות מובלעות בתוך ההומור הפרוע. שימשיכו כך.