קודם כל, צריך להבין את הנתונים
הינה הדו"ח המקורי, ממנו הטבלה לקוחה:
http://object.cato.org/sites/cato.org/files/pubs/pdf/the_work_versus_welfare_trade-off_2013_wp.pdf
קודם כל, מדובר בדו"ח של מכון קאטו, מכון בעל אג'נדה פוליטית מאד מסויימת. אם תסתכל בדו"ח עצמו, תראה שהם בעצמם מודים בחלק מהבעיות בדו"ח (אבל לא בכולן). כפי שהם בעצמם מציינים, המספרים משקפים את הסה"כ של כל תוכניות הסיוע לנזקקים, גם אם לרוב לא מקבלים סיוע מכל התוכניות ביחד.
אם תסתכל על הטבלה בעמוד 31 בדו"ח, תוכל לראות איך המספרים מתחלקים עבור ניו ג'רזי. שני הסעיפים הגדולים ביותר הם סיוע בדיור ומדיקאייד. אם מוציאים את שני הסעיפים הללו מהחישוב, יוצא שהסיוע למשפחה מגיע ל-13,147 דולר לשנה. אני מקווה שתסכים איתי שזה סכום הרבה יותר צנוע.
ההכללה של שני הסעיפים הללו היא בעייתית קודם כל משום שבשני המקרים מדובר בתוכניות שהקריטריון לגביהם הוא גובה ההכנסה ולא קיום מקורות תעסוקה, כלומר, גם מי שעובד ומתפרנס אבל מרוויח מעט זכאי לסיוע בתוכניות אלו - מה ששומט את הקרקע מטענת המחברים לפיה יותר משתלם לא לעבוד.
סעיף הדיור בעייתי במיוחד, וזה מכמה סיבות:
1. קודם כל, רק 23% מבין מקבלי קצבת סעד (TANF) בניו-ג'רזי מקבלים סיוע כלשהו בדיור.
2. 60% מאלו שמקבלים סיוע בדיור הם קשישים ונכים. רק 40% אינם קשישים ואינם נכים, כלומר כאלו שתיאורטית מסוגלים לעבוד.
3. מתוך ה-40% שמסוגלים לעבוד, שלושה-רבעים אכן עובדים.
4. גובה הסיוע שמופיע בטבלה (17,428$ לשנה) גם הוא לא נכון. המספר שהם לקחו הוא שקלול של של ה-Fair Market Value, כלומר הגובה המקסימלי של הסיוע שניתן לקבל, ולא גובה הסיוע הממוצע בפועל. אם מסתכלים על הנתונים לתוכנית הוואוצ'רים בניו ג'רזי לדוגמה, מקבלים שהממוצע מבין אלו שמקבלים סיוע דרך התוכניות הוא 10K לשנה (850 דולר לחודש).
הנתונים האלו לקוחים מהקישור הבא:
http://www.cbpp.org/cms/index.cfm?fa=view&id=3586#map