שליחות.
בכל תחום יש שחיקה טבעית, שגרה והרגל. גם במקצוע הדינמי ביותר, המספק ביותר והמעניין ביותר. לדעתי יש מקצועות שחייבים לדבר עליהם ולחשוב עליהם תיאורתית-אידאלית, כדי שתהיה נקודה גבוהה לשאוף אליה. במסגרת השליחות כמובן שקיימים אחריות, מחויבות, מודעות עצמית וכו', השליחות מאגדת אותם. אם אדם לא מרגיש שליח כשהוא עוסק בחינוך, או ברפואה, אני לא חושבת שיש טעם לעבודה שלו, היות שכל התייחסות אחרת למקצועות מהסוג הזה תבוא בסופו של דבר, על חשבון המטופל/ילד. איך שאני רואה את הדברים - מטפל, או מחנך, זה לא עוד סתם איזה ג'וב, כדי להכניס עוד 100$ לכיס. מדובר באדם שמשפיע ממש על גורלם של בני אדם אחרים.