לגבי עובר חולה (ולא משנה באיזו מחלה)
כבר היו פסקי דין בעבר של בתי משפט שקבעו פיצויים לילד על כך שנולד (!!).
בדקתי באינטרנט ויש לא מעט כאלה. "טוב שלא נולד מאשר נולד", כך קבעו כמה שופטים.
מצד שני, במגזר שלנו (החרדי) יש לא מעט אנשים שלא עושים שום בדיקה או סקירה כי הרב או הרבנית הבטיחו ילד בריא. אשריהם על האמונה.
יש לי אחות כזו. הרבנית הבטיחה לה ילד חמוד שכולם יצבטו אותו בלחי והיא לא עשתה שום בדיקה. לא שקיפות, לא סקירות, רק אולטראסאונדים.
אחת האחיות שלי די הזדעזעה מהרצון שלי לבצע בדיקת מי שפיר משום שלדבריה אסור להפיל ילד חי.
אבל מצד שני, ברגע שיש לנו אנשים חריגים במשפחה (יש לי שני בני דודים ולאחותם יש שני בנים חריגים), אני יודעת מה אני לא רוצה.
מאחר שבעלי בן לשני בני דודים ראשונים, אני בלחץ מאד. כבר הייתה לנו הפלה אחת כרומוזומלית...
אמא שלי, שעברה שתי בדיקות מי שפיר רק בגלל הגיל, אמרה לי לעשות את הבדיקה כי שום דבר אחר לא יוכל להניח את דעתי. צודקת...
אני מכירה שני בחורים שחולים במחלת דושן.. הם מידרדרים מיום ליום וזה כואב לראות. אחד מהם התכתב איתי הרבה - כי לדבר הוא לא יכל - ועכשיו הוא בקושי חי.
אז מה... זה טוב? להשאיר ילד לחיות בצורה כזו? להשאיר ילד שאולי יהיה חשוף למחלות, לחריגות, לחיים קשים?
ילד אחר בן 6, נושם.. פקוח עיניים.. אבל חוץ מזה - שום דבר. נולד עם מחלה קשה ולהורים שלו נאמר שלא יגיע לנערות.
לא ראיתי מעולם אדם עם ספינה ביפידה אבל אני סומכת עלייך שמה שלא רצית זו זכותך. זה לא רק אנחנו ההורים (למי שמסתכל על זה בצורה אגואיסטית) - בצורה הזו אנחנו מכריחים נשמה מיוסרת להיוולד לעולם, לפעמים לעבור סיוטים של ניתוחים, טיפולים, הנשמות, האכלות עם זונדה וכל זה למה? בשביל מה?
אני באה מהצד של אלה שכמהים להריון ובמשפחתו של בעלי יש לא מעט אחים כאלה.
זה לא גורע מאיתנו כלום, זה ברור.
אבל זה מזעזע... שאישה אחת נלחמת על זכותה להיכנס להריון ויש לה עודף אהבה ורגש לתת והשניה פשוט בוחרת להרוג את עוברה (כן, זה הרג...) רק כי רצתה בת או בן וזה לא יצא לה.
זו דרך העולם ולא נשנה אותו.
אבל כן, זה מקומם.
