"אני לא עושה עוד תחרות"
"אני לא עושה עוד תחרות" מטיל הכידון ואדים בביקין חם אש על הוועד האולימפי וטוען: אני לא יכול לעשות עוד פעם 82 מ' ואחרי יומיים להגיע לאתונה יום רביעי, 21 ביולי 2004, 8:12 מאת: חיים שדמי, הארץ הקולות התחילו לדבר בראש של ואדים בביקין עוד לפני ההטלה הראשונה באליפות ישראל לפני שבועיים. חודשיים קודם הוא ראה איך הכידון שלו מחליק ומתעופף באוויר של סראגוסה ונוחת 81.94 מטר ממנו. בביקין, 33, עשה שיא אישי, שהוא גם הרבה יותר גבוה מהמינימום לאתונה. בביקין חשב שזה מספיק, אבל בוועד האולימפי קבעו כבר לפני שנתיים שמטיל כידון שרוצה להגיע לאולימפיאדה חייב לחזור על המינימום פעמיים, ועוד בתחרויות מטרה. בזריקה הראשונה באליפות ישראל בביקין עוד הצליח לחלק את יכולת הקשב והריכוז שלו בין הצורך להעיף את הכידון כמה שיותר רחוק לקולות שזימזמו לו בראש, אבל אחרי שהטיל ל-76.12 מטר, חמישה וחצי מטר פחות מהמינימום, הכל התפרץ. בביקין עשה את מה שנראה היה לו באותו רגע הדבר הכי הגיוני לעשות: הוא בעט בכידון ועזב את האליפות. אם זה היה תלוי בו, בביקין היה זורק עכשיו כידונים על כל אחד מהחברים בהנהלת הוועד האולימפי. אפילו שהשיא שלו 81.94 מטר, גם אם חברי המנהלת היו במרחק של תשעים מטר ממנו הוא היה משיג אותם. בביקין עצבני עכשיו. הוא עצבני כי שלושה שבועות לפני האולימפיאדה הוא עוד לא יודע אם הוא נוסע, כי הוא כבר קבע את המינימום שאמור לשלוח אותו לאתונה, כי הוא לא אשם שהיה גשם בשלוש תחרויות ובגלל זה נדפקו לו התוצאות, כי עברו כבר 12 שנה מהאולימפיאדה הקודמת שהוא השתתף בה וארבע שנים הוא ישב בחוץ על סמים, הכל בגלל הסטרואיד האנאבולי מטא-אנדיונון שמצאו אצלו בדם ב-94'. והוא עצבני, בעיני החבר'ה מהמינהלת התוצאה שבביקין השיג לא נחשבת, ומבחינתם אין לו קריטריון. "הוא מטיל מהמקום מה שאף אתלט ישראלי לא מטיל עם ריצה" ביום חמישי שעבר קבע בביקין תוצאה של 81.84 מ'. הבעיה היתה שזה קרה בתחרות הזמנה זניחה בהדר יוסף. ביחידה לספורט הישגי החליטו לתת לבביקין עוד צ'אנס, אבל בתחרות בינלאומית. "שמח? אני לא שמח בכלל. שמונים אחוז שאני לא הולך לעשות עוד תחרות", הוא שיחרר ביום שני בערב. "איך אני אחזור על התוצאה הזאת עוד פעם? מה הם עושים לי, פרינציפ? הם לא מבינים כלום. אי אפשר לעשות תוצאת מינימום שלוש פעמים בתוך כמה שבועות, תחרות אחרי תחרות, אולי רק אברבוך שלהם יכול". אחרי כמה דקות קיבל בביקין טלפון מהמאמן שלו עד לפני שבועיים, אמנון גור. "אנחנו חוזרים לעבוד היום", בישר גור חגיגית למחרת בבוקר, "הוא ביקש ממני שאכין אותו לדרישה החוכמולוגית של המינהלת לעשות פעם שלישית מינימום A. בתקופה כזאת אין תחרויות גדולות בגלל האולימפיאדה. יש אחת באסטוניה, אחת בבלגיה, ובאחת מהן נשתלב. באליפות ישראל הוא נכנס ללחץ נוראי אחרי הזריקה הראשונה, כי הוא חשב שהוא הפסיד את כל המערכה. הוא נשבר מכל הנושא הזה של יש אולימפיאדה אין אולימפיאדה, והאשים אותי שאני שותף להחלטות של הממסד. גם ככה לפני האליפות הוא מתח גיד, כי בדרך לאליפות בירושלים הוא היה תקוע שעתיים בפקק בגלל אוטו שנשרף ובא עצבני ולחוץ לתחרות. "היינו בסראגוסה והוא עשה שם תוצאה פצצה. אבל אז הגיעו שלוש תחרויות עם גשם. בכידון ומוט יש ירידה טוטאלית בתוצאות בגשם וברוח. בפעם השלישית ביחידה לספורט הישגי איכשהו התרככו, וגילי לוסטיג, ראש היחידה, אמר לי 20 דקות לפני התחרות שאם יש גשם ש-ואדים לא יתחרה, אבל ואדים התכונן, הוא בא מוכן נפשית, הוא הרגיש שהוא בכושר, ומכל הסיפור הזה שהוא מתכונן ובא גשם ודופק לו את תחושת התחרות והעניין עם הגיד, הוא נכנס לשברון מנטלי". נכנס למשבר בגלל האהבה שברחה לא תמיד העניינים הלכו לבביקין כל כך קשה. פעם הוא היה תותח, פוטנציאל-על שהסובייטים סימנו כבר בגיל 14 ופינו לו מקום בפנימיית המחוננים שלהם ולא היתה נבחרת צעירה שבביקין לא הטיל בה כידונים. אבל אז הוא עלה לארץ בשנת 90', גמר עשירי באליפות העולם בטוקיו בשנת 91' והספיק להשתתף באולימפיאדה בברצלונה, עד ששנתיים אחרי זה בבדיקה יזומה של הוועדה למניעת סמים בספורט מצאו אצלו את המטא-אנדיונון. "הוא מטיל מהמקום 61 מטר, אתה יודע מה זה?", מתפעל גור, "אין לך אף אתלט בארץ שעושה את זה בהרצה. הבעיה שיש לו פיוז קצר, כי כלכלית הוא במצב קשה וזה קורה הרבה בשנתיים-שלוש האחרונות. הוא חי מ-4,000 שקל ברוטו, 1,500 שהוא מקבל מהוועד האולימפי ועוד 2,500 ממרכז הקליטה. לפני סדרת התחרויות ביוני ואדים היה בכושר טוב, אבל כשסוגרים לך את החשבון בבנק ולוקחים לך את הויזה כי האוברדראפט שלך גדול ואין לך כסף לאוכל, ברור שיישרף לך הפיוז". בפברואר, כשואדים היה בכושר מצוין וגם המצב בבנק עוד היה נסבל, באה האהבה, לקחה לו את הלב ונעלמה לו מהחיים. ואדים איבד עניין בכל מה שקורה סביבו. "הייתי בטוח שנשיג את המינימום, אבל אז הבחורה שלו עזבה אותו, כי זאת שנה אולימפית והוא רצה לרכז את רוב המאמצים שלו באתונה והיא נעלבה מזה שהוא לא מקדיש לה את כל תשומת הלב. בלי שיתוף פעולה זה מאוד קשה, הוא היה צריך אותה, הם אפילו דיברו על חתונה, אבל אז היא עזבה וזה גרר משבר שבגללו הוא לא השתתף בתחרויות". בביקין לא מדבר על האהבה שהלכה. מבחינתו, ההתעסקות בכידון שווה לו הכל ושיישרף העולם. אבל הוא שוב חוזר לקטע של הפיוז. "כבר ארבע שנים שאני באותה רמה. יכול להיות שאם היו לי יותר תנאים, הייתי כבר מגיע היום ל-85 מטר. בפנים אני עצבני, כי גם ככה יש הרבה משוכות בדרך, גם ככה לא קל להתאמן פה. אתה חושב על מה יהיה אם לא אסע לאולימפיאדה, איך תוכל להחזיק מעמד מבחינת כסף, כי הכל קשור בסופו של דבר לאוכל ושכר דירה. ובסוף, הכל קשור לגילי לוסטיג. בכל מקרה לפרוש אני לא מתכוון וגם בייג'ין זה ריאלי". עברו שתים עשרה שעות. הגיעו שעות בין הערביים ובביקין כבר היה בסרט אחר. "אתה יודע מה, אני לא עושה עוד תחרות. החלטתי. אין לי זמן עכשיו לעוד תחרות, עכשיו אני צריך להתכונן לאולימפיאדה, זאת התחרות היחידה שיש לי. יש אולי ספק שבסוף אני אעשה תחרות, אבל לא נראה לי. אני לא יכול לעשות עוד פעם 82 מטר ואחרי כמה ימים להגיע לאולימפיאדה ולהתחרות גם שם. זה לא עובד ככה".
