ראשית תודה לכל התשובות שקבלתי

[עדי פרי]

ראשית תודה לכל התשובות שקבלתי ../images/Emo140.gif

שנית סליחה נוספת שבכל פעם שאני נכנסת לפורום הנהדר הזה יש לי רע שאלות מדכאות ... אני מקווה שעוד אתרגל למצב של אמי ואמשיך בחיי כקודם. והנה היום שוב יש לי שאלה למבינים במצב אתמול הייתי אצל אמי שאגב עם בחדר עם שותפה מבוגרת ממנה (אמי בת 83) אותה שותפה היא אישה חמודה מאוד חיה בעולם שלה, חזותית היא מינייטורית (רזה מאוד ונמוכה) אמי החליטה שהיא ילדה קטנה ואמרה לי שהמשפחה שלה לא בסדר שעזבו אותה במקום הזה (בית האבות) עם זקנים במקום לשלוח אותה לבית הספר .. באותה הזמן שהיינו בחדר השכנה של אמי לא הייתה. שאלתי את אמי למה היא לא במיטה (הייתה שעת מנוחה) ואמי אמרה ענתה "שהיא מתבישת" תשובתה הפליאה אותי ואחר כך הבנתי למה התכוונה.. ניסיתי להסביר לאמי ששכנתה לחדר אישה מבוגרת ואמי ולא ילדה קטנה והיא בשלה... בשעה 16.00 יצאתי עם אמי לחדר האוכל (שעת תה) אמי קראה לשכנתה לחדר לסדר לה את הבגדים שכביכול לא מסודרים.. הרמת המכנס גבוה יותר סידור החולצה בתוך המכנס ואף קינחה לה את האף.. הייתי בהלם! אולי אמי חושבת ששכנתה היא הבת הקטנה שלה..? אגב, כמה פעמים אמי בקשה מאיתנו שהיא רוצה ללכת הבייתה וכאשר שואלים אותה לאן הבייתה היא אומרת להיות איתנו,,, היכן שאנחנו נמצאים. ליבי נקרע ואני מרגישה שנטשנו אותה . אני חושבת שאמי חייה בתקופה שהיינו קטנים וגרנו עוד בביתם. ברור שכבר שנים כולנו מחוץ לבית ההורים .. מה דעתכם בכל הסיפור? ספרתי לרופאה, והיא בחנה את אמי בכמה שאלות מטופשות כגון מי אני והיכן אני גרה,, איזה יום, מה שמי, ובזה חתמה את השיחה שאמי בסדר.. אני לעומת זאת חושבת שאמי הוזה וחיה בהזיות.. חוץ ממה שספרתי הייתה בסדר .. האם יתכן ואמי לא תזהה אותי בקרוב? האם אתם חושבים שטוב לה בעולמה החדש? אני לא יודעת מה לחשוב... כמה טוב שאתם קיימים ויש לי היכן לפתוח את הלב ובנוסף לקבל תגובות עינייניות.. לחברים אני מתביישת לספר בדיוק מה קורה עם אמי .. בברכה עדי ..

 

[שריוש2]

שלום עדי...!

מה שאת מתארת, מאפיין את המחלה. על פי מיטב ידיעתי, אצל החולה נפגע זכרונו לטווח הקצר. והוא אכן באמת כאילו חוזר אחרוה בזמן לעבר. זה מתבטא, למשל, ברצון ללכת הביתה, בית הילדות שלא קיים עוד. ברצון פתאומי ללכת לראות את ההורים [שמתו כבר] ולדבר איתם, ועוד. בהחלט יכול להיות מצב כזה. אבל עצתי, אל תקדימי את המאוחר, ונסי להנות עכשיו מכל רגע עם אמך בעודה צלולה. לילה טוב!

 

[ronnyw]

שלום עדי,

אנחנו פה בדיוק בשביל זה: לשמוע את הסיפורים שרק אנחנו מבינים, לספר קצת על נסיון האישי מתוך מטרה להעשיר, לכאוב את הכאבים שלנו דרך עמיתים עם כאבים דומים, וגם - אולי - להציץ קצת אל מה שצפוי לנו בהמשך הדרך... אני חושבת שהרופאים במוסד של אימך - ובמוסדות דומים - כבר ראו ושמעו הכל, ולכן הם פחות "מתרגשים" מאיתנו. יש לזה חסרונות (כי כל אחד מיקירינו הוא כל העולם בשבילנו) אבל יש בזה גם הרבה יתרונות (כי הם יודעים לשמור על הפרופורציות, ורואים את הדברים בצורה מפוכחת, ולכן גם נכונה יותר). תני לרופאים ולצוות במקום צ'אנס. ברור שאימך הוזה הזיות, אבל כל זמן שהיא אינה מתייסרת מהן, אינה מזיקה לעצמה ולאחרים (ואפילו חברתה לחדר מקבלת אותה ואת התנהגותה) - זרמי איתה. אין לך מה לנסות להסביר לה שהשכנה אינה ילדה. זה פשוט לא עובר אותה... תגיבי על פי הנסיבות (סתם דוגמאות שאולי מתאימות ואולי לא: היא פונה לשכנה כאל ילדה, והשכנה מופתעת - תגידי משהו כמו "איזה כף להיות ילדה...". אימך רוצה לקנח לה את האף? תעצרי אותה ותגידי: " XXX כבר די גדולה. תני לה לקנח לבד" וכו' וכו'. מה שקוראים פה בפורום: תזרמי איתה...) וענין אחרון, אנדבידואלי לגמרי: אני דווקא כן מספרת לחברים, בעבודה ובכל מקום בו הנסיבות מתאימות, על הורי, על מצבם. אני חושבת שזו הדרך להגברת מודעות, ולגרום לאנשים להבין את התופעה, לאתר אותה מוקדם יותר אצל יקיריהם ולקבל את החולים ומוזרותם יותר טוב. כמובן שזה אישי - לא כל אחד אוהב את החשיפה, אבל תראי שאם תנסי, תיזכי בהרבה אמפטיה, ותשמעי על רבים אחרים שיקיריהם חולים אבל הם חששו "לצאת מהארון" הפרטי שלהם. ...ושיהיה לנו הרבה כח...