ריקי - זו אני
Active member
2008
ביולי 2007 חגגו ילדי חמישים שנה להולדת ה-X שלי..
מעל 400 איש התכנסו בלילה קיצי, נעים אחד למסיבת הפתעה...
אלה שעם כל ההפתעה ליובל שנים... השמחה שבמפגש משפחתי
חברים, לשעברים, כאלה שהיו אי שם ואי פה בחייו של האיש המיוחד
הזה שהיה לי, והיה שלי... אבי שתי בנותי ושני בני...
שלא היינו 'גרושים' אלה היינו כ'גרושים' ורק מהסיבה שיצא
והקמנו לנו קן... , משפחה ללא כתובה, ללא חופה, הייתי אני באותו הערב/לילה
לפחות בעבור ילדי השיא של אותה מסיבה...
לא. לא דברו בקול רם... על ש'אמא ואבא יחזרו לחיות יחד'... אולי היתה תקוה כזו אבל מה עניין של תקוה מול עין הרע?
כי מי שהביט בנו ממרחק... ראה תמונה ברורה... שסיכוי מאוד נמוך ש'משהו יוצא דופן' יקרה...
למרות שבכל מקרה מעבר מנתק מוחלט... לחוסר נתק זה כבר המון...
כי היינו מנותקים בדיוק בדיוק 10 שנים...
שאז - כאשר הוא הבין שהעסק ביננו הסתיים... אחרי שארז את חייו לשלוש מזוודות...
ולפני שסגר את הדלת אמר 'כשתרצי תתקשרי'...
מגבר שתקן כמהו זה עולם ומלואו וכשאת יודעת את סולם הערכים שלו...
מה כן ומה לא... את מבינה את מקומך...
אז לפני שיצאתי את גוש דן דרומה... לגמתי, וכשהגעתי אל השולחנות העמוסים בכל טוב הארץ...
נגשתי לבר ולגמתי משהו חזק יותר... כדי לעמוד בלחץ...
והיה לחץ... לחצים מכל כיוון...
ונפגשנו.
אחרי עשור... ערב שבועות וחג שבועות...
לראשונה שעמדתי להכין ארוחת חג אחרי עשור...
כל פס שקלפתי תפוח אדמה נדמה היה לי שאני עושה היסטוריה...
'הנה תפוח האדמה הראשון'...
הילדים היו עצבנים מאושר...לא מרוכזים ברמת על... חוסר שקט.
אין מתנה יותר יפה לילד (גם כשבוגרים) לראות את אמא ואת אבא מתאחדים...
והלהיות ביחד אחר עשר שנים... wow
אז בשלתי והכנתי והעמדתי... אבל את הערב לא עמדו לי הכוחות הנפשיים...
סחרחורת של התרגשות על... לחץ דם כנראה באזור ה1,000 דופק 2,000
בקושי הם כולם... ניסו לתת לי מנוחה... הם סעדו מאושרים, מודאגים...
ואז ראש השנה...
כבר היה סדר בחיים...
50% ביחד50% כל אחד ואחת בעניינו/ה...
עד ערב ראש השנה...
בלי לעשות היסטוריה... אבל בכוונה לעשות הכל ולחגוג הכל...
שתי כתפיים של טלה בתנור עם שזיפים מיובשים,
משמש מיובש וצימוקים... שמן זית והרבה שם...
היו צווארי טלה שלמים בפרויקה...
ועוד כהנה וכהנה לארוחת ערב ראש השנה...
חזרנו כמעט כמעט להיות - משפחה...
בישלתי והעמדתי... ורכשתי מפה לבנה... וקניתי לי
חצאית לבנה וחולצה לבנה וכיסוי ראש לבן... ובנדנה לבנה צחורה...
והיה זה לי ראש השנה והחג הראשון אחרי עשר שנים תמימות...
שישבתי לשולחן מביטה בעייני בעיני אהוב ליבי... האבא הכי בעולם
לידיינו... והסבא הכי מחורפן על נכדיו... נכדינו...
מברכת אותו בשנה טובה... מעבירה לו נישוק באויר...
משפחה שבחלה במסע שלה לחזור ולהיות משפחה...
כי על בין הכי גרוע להכי הכי טוב... משפחה תמיד תמיד תהיה בצד הכי טוב...
תשאלו את הילדים ... שתי בנותי שהן אמהות נשואות...
ותשאלו את הבנים שלי היכן הם ממקדים את אושר איחוד המשפחה שלהם...
הם יגידו...
שנה טובה ומבורכת
ביולי 2007 חגגו ילדי חמישים שנה להולדת ה-X שלי..
מעל 400 איש התכנסו בלילה קיצי, נעים אחד למסיבת הפתעה...
אלה שעם כל ההפתעה ליובל שנים... השמחה שבמפגש משפחתי
חברים, לשעברים, כאלה שהיו אי שם ואי פה בחייו של האיש המיוחד
הזה שהיה לי, והיה שלי... אבי שתי בנותי ושני בני...
שלא היינו 'גרושים' אלה היינו כ'גרושים' ורק מהסיבה שיצא
והקמנו לנו קן... , משפחה ללא כתובה, ללא חופה, הייתי אני באותו הערב/לילה
לפחות בעבור ילדי השיא של אותה מסיבה...
לא. לא דברו בקול רם... על ש'אמא ואבא יחזרו לחיות יחד'... אולי היתה תקוה כזו אבל מה עניין של תקוה מול עין הרע?
כי מי שהביט בנו ממרחק... ראה תמונה ברורה... שסיכוי מאוד נמוך ש'משהו יוצא דופן' יקרה...
למרות שבכל מקרה מעבר מנתק מוחלט... לחוסר נתק זה כבר המון...
כי היינו מנותקים בדיוק בדיוק 10 שנים...
שאז - כאשר הוא הבין שהעסק ביננו הסתיים... אחרי שארז את חייו לשלוש מזוודות...
ולפני שסגר את הדלת אמר 'כשתרצי תתקשרי'...
מגבר שתקן כמהו זה עולם ומלואו וכשאת יודעת את סולם הערכים שלו...
מה כן ומה לא... את מבינה את מקומך...
אז לפני שיצאתי את גוש דן דרומה... לגמתי, וכשהגעתי אל השולחנות העמוסים בכל טוב הארץ...
נגשתי לבר ולגמתי משהו חזק יותר... כדי לעמוד בלחץ...
והיה לחץ... לחצים מכל כיוון...
ונפגשנו.
אחרי עשור... ערב שבועות וחג שבועות...
לראשונה שעמדתי להכין ארוחת חג אחרי עשור...
כל פס שקלפתי תפוח אדמה נדמה היה לי שאני עושה היסטוריה...
'הנה תפוח האדמה הראשון'...
הילדים היו עצבנים מאושר...לא מרוכזים ברמת על... חוסר שקט.
אין מתנה יותר יפה לילד (גם כשבוגרים) לראות את אמא ואת אבא מתאחדים...
והלהיות ביחד אחר עשר שנים... wow
אז בשלתי והכנתי והעמדתי... אבל את הערב לא עמדו לי הכוחות הנפשיים...
סחרחורת של התרגשות על... לחץ דם כנראה באזור ה1,000 דופק 2,000
בקושי הם כולם... ניסו לתת לי מנוחה... הם סעדו מאושרים, מודאגים...
ואז ראש השנה...
כבר היה סדר בחיים...
50% ביחד50% כל אחד ואחת בעניינו/ה...
עד ערב ראש השנה...
בלי לעשות היסטוריה... אבל בכוונה לעשות הכל ולחגוג הכל...
שתי כתפיים של טלה בתנור עם שזיפים מיובשים,
משמש מיובש וצימוקים... שמן זית והרבה שם...
היו צווארי טלה שלמים בפרויקה...
ועוד כהנה וכהנה לארוחת ערב ראש השנה...
חזרנו כמעט כמעט להיות - משפחה...
בישלתי והעמדתי... ורכשתי מפה לבנה... וקניתי לי
חצאית לבנה וחולצה לבנה וכיסוי ראש לבן... ובנדנה לבנה צחורה...
והיה זה לי ראש השנה והחג הראשון אחרי עשר שנים תמימות...
שישבתי לשולחן מביטה בעייני בעיני אהוב ליבי... האבא הכי בעולם
לידיינו... והסבא הכי מחורפן על נכדיו... נכדינו...
מברכת אותו בשנה טובה... מעבירה לו נישוק באויר...
משפחה שבחלה במסע שלה לחזור ולהיות משפחה...
כי על בין הכי גרוע להכי הכי טוב... משפחה תמיד תמיד תהיה בצד הכי טוב...
תשאלו את הילדים ... שתי בנותי שהן אמהות נשואות...
ותשאלו את הבנים שלי היכן הם ממקדים את אושר איחוד המשפחה שלהם...
הם יגידו...
שנה טובה ומבורכת