ראש השנה לאילנות

[אפרת10511]

ט"ו בשבט

הערב חוגגים את ח ג 'ט"ו בשבט' שהוא ה ח ג היחידי שלא חוגגים בו שום נס...(לא נס כד שמן, לא נס ביטול גזירת המן, לא נס קריעת ים סוף או יציאת מצרים וכו'...).

פשוט חוגגים בו את ה ט ב ע על כל יופיו !!

תיזמון החג בחורף מאד מעניין ...כי בעת החגיגה, העצים אינם נראים חגיגיים או פורחים, ובחיצוניותם עדיין במערומיהם (מלבד השקדייה),
עם זאת בתוכם הם ספוגים בגשמים ומתחילים את צמיחתם.

בפנימיות - מלמדנו כי גם אם לעיתים דברים נראים חסרי תזוזה מבחוץ ,
מבפנים תהליכים מתקיימים .
ואין המתנה שהיא לשווא,
כי ההמתנה - היא לרוב - מתנה

הזרעים שאנו זורעים

כשהם עדיין באדמה ובחושך ושטרם נבטו, מתארים תהליכים פנימיים בחיינו.

יום יום ובמשך השנים כל מה ששתלנו ועדיין זורעים 'גרעינים קטנים' שבעת זריעתם נראה לנו כאילו שלא יקרה איתם כלום והם רק הולכים ונרקבים אך בעצם ספגו וסופגים כוחות כדי לגדול

ובתפילה גדולה שבמקומות בהם הכי קשה לנו ששם אנו משקיעים ומשקים יותר, מהם נישא את הפרי

בניגוד לימינו שהכל "מהיר ועצבני" וקורה בלחיצת כפתור

למשל בישול -היום ניתן במיקרו, מידע-אינטרנט, הודעות, מייל, וואטס אפ, פקס.

פעם דברים היו צורכים יותר זמן..
ולכן, ביום זה- של ט"ו בשבט

הטבע מזכיר לנו כי דברים אמיתיים צריכים זמן וסבלנות, השקייה וטיפוח, כדי שיגיעו להבשלה וצמיחה מיטבית כמו, בחברות, במקצועיות בזוגיות ובאהבה

תמיד צריך השקעה כדי לראות פירות

 

[יצחק דישון]

ראש השנה לאילנות

ראש השנה לאילנות
כשאנו עומדים לפני טו בשבט, "ראש השנה לאילנות", כדי להקדיש מעט זמן ולהקשיב למה שעצים מספרים לנו.
עצים לא יכולים לדבר, אך יש להם הרבה מה לומר. ( בניגוד לפוליטיקאים המדברים הרבה אך אומרים קצת מאוד).
אחד הדברים הכי מדהימים שהעצים מספרים לנו הוא סוד ההישרדות. אפילו לאחר סופה איומה או מעשה ברוטלי אחר, כל עוד נשאר ענף קטן מן העץ, ניתן לשתול אותו בקרקע. הענף הקטן יגדל וישתרש, ייתן פירות טובים וטעימים בדיוק כמו העץ המקורי.
כתוב בתורה: " כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה."
בספר החוקים הישראלי קיימים שני חוקים הנוגעים לאילנות מוגנים: א) פקודת היערות ב) תקנות המבוססות על חוק גנים לאומיים,
קודם כל, כדאי לדעת שהתאריך של "ראש השנה לאילנות" נתון במחלוקת בין התנאים במשנה. דעה שהתקבלה אכן סוברת שחמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות..
"מצוות תלויות בארץ" – משום שחייבים לקיים אותן רק ביבול של ארץ ישראל.
· ערלה – אחת מהמצוות הללו היא איסור ערלה, כמו שאומרת התורה: "וְכִי תָבואוּ אֶל" הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ3".
מה זה אומר? כשנוטעים עץ פרי, במשך השלוש השנים הראשונות אסור כלל לאכול מהפירות שהוא מניב; את פירות השנה הרביעית יש לאכול בטהרה בירושלים (ובימינו, 'פודים' את קדושת הפירות בכסף); ורק מהשנה הרביעית ואילך מותר ליהנות מפירות העץ ללא הגבלה.
סדר ההפרשה של התרומות והמעשרות תלוי במחזור חקלאי קבוע. למשל, בחלק מהשנים מפרישים "מעשר עני" לעניים, ובחלק מפרישים "מעשר שני" אותו אוכל החקלאי בטהרה בירושלים
כיצד נדע לאיזו 'שנת מעשר' שייכים פירות העץ? בשביל זה יש לנו את "ראש השנה לאילנות". ט"ו בשבט הוא היום הקובע לאיזו שנה שייך היבול של העצים, כך שפירות שיצמחו אחריו הם למעשה תוצר של שנת המעשר החדשה

 

[טובי1952]

גם המרק הטוב מגיע מבישול איטי

אפרת, תודה
הפוסט שכתבת ממש לטעמי. מוכיח שאת יודעת לכתוב ולנתח. אישר כוח

 

[yaely2]

וכי תבאו אל הארץ

ערב טוב וט"ו בשבט שמחה.

הייתי בהרצאה עם הרב גרוזמן האהוב עליי. הוא תמיד מחדש לי וגם היום.
אמר הרב: "אין מצווה כזאת בתורה לטעת עצים.." אמרנו לו, הרי כתוב במפורש:

"וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל".
אמר הרב, זהו משפט תנאי. אם תבואו אל הארץ ואם תטעו כול עץ, אזי כל פרי העץ יהיה ערלה 3 שנים ואסור למאכל. הנושא איננו הנטיעה.
לא רק מבחינת מצווה אלא גם מבחינה תחבירית למדתי היום הרבה.
תודה לאפרת, גם אני מסכימה שההודעה הייתה יפה, תודה ליצחק, ותודה לטובי כמובן.