ראש השנה קרב ובא..

[rache2]

ראש השנה קרב ובא..

ולאחותי אין איפה להיות.. היא מדברת איתי על זה ואני לא יודעת מה לעשות..היא כאילו מצפה ממני למצוא לה פיתרון. ווואלה.. אין לי. לבוא הביתה היא לא רוצה כי היא לא מסתדרת עם אמא שלי נקודה. היא לא רוצה לריב איתה. והאמת היא שאני חושבת שגם היא לא כל כך רצוייה .. היא מתנהגת לא בהתאם בכלל.. ופוגעת באמא שלי על ימין ועל שמאל.. ואמא שלי גם ככה לא בנאדם הכי בריא.. לאחותי היא לא רוצה ללכת כי אחותי לא מוכנה שהיא תעשן בקרבתה או בקרבת התינוק שלה. אז מה אני אמורה לעשות? או שתוותרי על משהו או שלא יודעת..

 

[ד קובי]

יקירתי ../images/Emo140.gif

לא קל בכלל המצב. אבל לדעתי למען החג ולמען איחודה של המשפחה כולה כדאי מאוד לתמוך בה, ולא להשאיר אותה מחוץ למשפחה עם כל הקושי שבעניין. לדעתי בשביל ימי החג לפחות לנסות ולהתגמש יהיה פתרון יעיל לנסות לתת לה לפחות את האווירה המשפחתית בערב ראש השנה. באם היא מתחילה לריב או להתווכח פשוט הימנעו מלהכנס איתה לוויכוח. תהיו אתם הצד המתעלם מהויכוח עצמו נסו לרכך ולעשות את החג לשמח ומשפחתי. נסי לדבר עם אמא ויתר בני הבית, וגם עם אחותך שלמען החג ינסו כולם להתגמש ולתת לה את אווירת החג בחיק המשפחה עם כל הקושי והמחלוקות. מאחל לכם שנה טובה וחג שמח מכל ה -

 

[בשבושונית]

rache2 ערב טוב

אני מיצטרפת למה שכתב חברי קובי לפעמים צריך להבליג ולא לשמוע אני יכולה ספר לך מינסיון אישי שלי מידברים שאני שומעת ועוד ישמע כול ימי חיי מתומר לא תמיד צריך להגיב כי זה רק ניגרר לויכוח אני יודעת שזה פוגע ומעליב אבל תמיד אתם צריכים לזכור מי עומד לפניכם ועם באמת כול מה שהוא אומר הוא מיתכון אני לא חושב ת שהוא מיתכון הוא רק מנסה לגרור לויכוח משמשע שהם קימים זה לא בזדון זה לא בשינאה כ אני מאינה ויודעת שכול כך קשה להם להיות רחוקים מהבית מהתא המישפחתי הם מרגישים בגלל שהם לא בבית כאילו הם מנודים משהו שהוא לא נכון אני יכולה לשמוע את הבן שלי אומר לי את לא אוהבת אותי בכלל את אוהבת רק את אחי משהו שהוא בכלל לא נכון ואלוהים עדי שזה בכלל לא נכון והוא ממשיך למה לאחי יש אופנוע ולי אין למה הוא טס לחול ואני לא למה הוא יש לו דירה ולי אין למה הוא לא במיסגרת טיפוליתואני כן למה הוא לא צריך לחזור להוסטל פנימיה ואני כן למה הוא לא לוקיח תרופות ואני כן ויש עוד מיליון למה וכל מה שאני לא ינסה להסביר ולהגיד לא יעזור אז יש בפני שאני אופציות פעם אחת להסביר ולהגיד ובפעם השניה שז חוזר על עצמו כמו תקליט שובר אני לא עונה ואני יודעת שזה מרתיח ומעצבן אבל אין הרבה מה לעשות כול מה שאני יכולה להציע לך זה מה שקובי הציע לדבר גם אמא שלך אני מבינה שהיא אישה מבוגרת וחולה אבל בשביל הביחד בחג שתבליג מה את אמורה לעשות להגיד לך שתותרי על המיפגש המישפחתי בחג בטח שאני לא יגיד לך אבל דברי עם אימך ודברי גם עם אחותך ותנסי להעביר את החג איך שהוא למען שלמותהמישפחה ולמען אחותך שתרגיש שיכות וחלק מהמישפחה כי היא באמת חלק מהמישפחה

 

[סמסרה1]

ואני מצטרפת לשני החברים הקודמים ../images/Emo74.gif../images/Emo75.gif

 

[rache2]

קודם כל תודה.

נכון מאוד מה שאתם אומרים.. אני מסכימה תמיד הייתה חשובה לי המשפחה למרות שהמשפחה שלי מפורקת לחתיכות.. העניין הוא שאמא שלי רגישה מאוד.. לא מדברת על חולה מבחינה פיזית.. אלא.. כאילו היא לא מבינה שאחותי היא בנאדם חולה היא לא מוכנה לקבל את זה. היא לא יכולה להתעלם.. והיא מתעצבנת ונפגעת עד קלות נשמתה.. והאמת היא שפעם אחת שמעתי איך אחותי מדברת אליה וכמעט בכיתי (ותדעו לכם שהרבה פעמים אני מודה, אני בעצמי לא רגישה לאמא שלי) הייתי צריכה לקרוא לאמא שלי ולהגיד לה "אמא..אל תתייחסי אליה"..אבל אמא שלי..היא לא מתמודדת..ואולי יש דברים שמעבר להבנתי.. וכשישבנו בשולחן שבת ואחותי לא הפסיקה להתגרות באמא שלי אבא שלי כבר לא יכל ואמר לה שתפסיק לא בעצבים לא בכלום בחיי..רק אמר לה שתפסיק. והיא התעצבנה וקמה מהשולחן ולא אכלה איתנו. וגם היא נפגעת.. ואז הכל חרא.. והם פשוט לא רוצים את זה..ואני מבינה אבל אני מאוד מבינה את אחותי. וגם אחותי בעצמה לא רוצה לבוא הביתה כי היא לא רוצה להתמודד עם אמא שלי.. אוף..רע

 

[בשבושונית]

rache2 כנסי

ברוב המיקרים מישפחות מיתפרקות לרסיסים בגלל הקושי להמשיך ולגדל ילד חולה בבית בכלל חולה במחלה כרונית וזה נכון גם לגבי מחלות סרטן או פיגור ובמיוחד עם יש חולה נפש במישפחה היות ומחלת נפש היא סטיגמה היא ניתפס בעני האנשים כמחלה מדקה ונוראה יותר מצרעה לאנשים יש נטיה להיתרחק מחולי נפש ולתיג אותם כמסוכנים וכול עוד בתיהמישפט בישראל יתנו את האופציה לרוצים אנסים או כול מיני פסיכופטים למינהם להיתפס במונח המישפטי כאילו איבדו את שפיות דעתם ושמעו קולות וישלחו אותם להיסתכלות בבתי חולים פסיכיאטרים איך שהוא האות קלון תמיד ידבק בהם זכור לי שהילדים שליהיו קטנים הורים של חברים של הבן הבכור שלי שלא היה חולה אסרו על החברים שלו לבוא אלינו הביתה בטענה שיש לנו ילד חולה נפש בית זה מעליב פוגע ומשאיר מישקעים לילד קטן ויש יותר גרועכ מיזה המישפחה הכי קרובה מנדה את המישפחה שי בה ילד חולה או כול אדם אחר חולה במחלת נפש נכו היום שניהם בוגרים ההבדל הכרונולגי בינהם הוא רק 18 חודש שזה לא פער גדול מיני אבל יש פער מנטלי שהולך וגדל כול הזמן ולהגיד לך שלבן שלי הבכור לא קשה אני ישקר ולהגיד לך שהבן שלי הבכור לא מסדר לו כול מיני טיולים בעולם בחגים כמו פסח וראש השנה שאחיו מגיע לחופשות בנות שבוע ויותר אני ישקר להגיד לך שקל לו עם זה שיש לו אח חולה אני ישקר ולא פעם אחת שמעתי אותו אומר לי אמא למהלי אין אח בריא כמו לכולם בכלל היתמודדות עם מחלת נפש בתוך המישפחה היא קשה כו ל החום שבעולם כול התמיכה שבעולם כול האכפתיות והאמפתיה שבעולם שאני יעטוף כול שבר שאני יחבר מחדש תמיד הקושי יגור אצלינו במישפחה עכשו אני מדברת מהצד של אמא ואני יודעת מה אימך מרגישה אין דבר קשה מתסכל ומכאיב לראות מא אשיש לה ילד חולה נפש את עומדת חסרת אונים מול מחלה שהסימפטומים שלה קשים זה לא סוג של חולי או כאב שאת לוקחתא קמול וזהו וזה עובר רוב החולים עברו יותר מפעם אחת איפשוזים פסיכיאטרים ובתי חולים פסיכיאטירים זה לא המקום הכי פסטורלי ונעים כמה קשה לאמא לראות את הבן או הבת שלה נימצאים בבית חולים כזה והיא אפילו לא יכולה לדבר כי עם היא תגיד לשכנה שלה שהבן שלה מאושפז בגהה או שערי מנשה או נסציונה או טירה או טלביה או כול בית חולים פסיכאטרי אחר מר שמועתי יעבוד שעות נוספות ועם היא גרה באילת אז בעפ]ולה ידעו את זה כולם יתרחקו מימנה כאילו יש לה מחלה מדבקת אפילו המישפחה הקרובה הכי קרובה שיש וכול זה נובע מיבורות של החברה וכול זה נובע מיחינוך לקוי ויותר מיזה שתמיד בתי חולים פסיכיאטירים או מוסדות היו מחמס המיאוס משהו שמצריך להרחיק כמה שיותר לקצה סוף העולם תמיד תראי בתיחולים פסיכיאטרים שנימצאים במקום לא נגיש על ראש ההר או בקצה אזור תעשיה שהמרחק מינו לתחחנת אוטובוס הכי קרובה הוא מרחק של 3 קילומטר הליכה חוץ מאשר בית החולים גהה שנימצא בסמוך לבית חולים בלינסון הגדילה לעשות מידנת ישראל שתיגה את חולי הנפש אזרחים מיסוג נחות שאין להם שום שיקום אין עזרה ותיכה נפשית למישפחות ובטח לא לשאר האחים של בן המישפחה החולה דוחפים ביד לאדם החולה עם הוא לא נימצא בבית חולים א ו מיסגרת של הוסטל 2000 שקל ביד ולכו תישברו את הראש שלכם עם יותר מיזה אין כמעט שום מיסגרת חינוכית לילדים חולים אין להם חוגדים אין מועדניות אין קיטנות אלה עם כן הם נימצאים במיסגרת של בית חולים יום או מיסגרת של פנימיה ואני יכולה להרחיב כאן את הדיבור איך מיסגרות של פנימיה ניראים ומה יש שם ובאמת זה לא המקום הכי הכי שלא את ולא אני הינו רוצים להיות שם והם קימים ועכשו בטח ותבואי ותגידי למה הבן שלך נימצא בהוסטל סגור עם השגחה רפואית 24 עשות ואנייענה לך מה שעניתי בעבר כי יש לי עוד ילד כי אני עםן כול הידע שלי לא יכולה להיתמודד לבד עם מיכלול המחלה והבעיה ואני לא מיליארדרית שיכולה לשלם לפסיכיאטר שהיה זמין לי 24 שעו ת בימממה ולהחזיק שני מטפליםפ פסיכחיאטרים ולספק 24 שעות ביממה ריגושים לבן שלי ויש לי עוד ילד שאני חיבתהיתי לשמור על השפיותשלו לשקם מהרסות האח החולה שלו לשקם מיזה שהאב היולוגי לא מוכן לקבל את אחיו ומיתעלם מימנו להמשיך להתקיים עם שני ילדים קנטנים כי אני גרושה מאז שהם קטנטנים לדאוג לכול הצרכים שלהם אני יכולה הבין את אמא שלך אבל לא מסכימה איתה כול אחד והחוסן הנפשי שלו לעמוד מול כולם כולל מעגל המישפחה הקרובה שלך ולהיתמודד אני מניחה לה סוג של התגוננות של אמא שלך ואחותך הגלל שהיא חולה אומרת אתצ מה שהיא אומרת אבל את יודעת עם אחותך לא היתה חולה והיתה אומרת לאמא שלך את אותם דברים אמא שלך היתה מיתמודדת איתה כול מה שאני יכולה לאחל לך זה מה שאני מאחלת לבן הבכור שלי שתהיי חזקה ותהיי שם את לפחות בשביל אחותך את רוצה את מוזמנת אלי עם אחותך לכול החג כול אחרות החג ועל תיפגעימיזה כי זה לא מרחמים אלה מינקודת מבט שאני מאוד מיזדהה איתך אני יודעת מה זה להיות לבד עם שני ילדים קטנים וגם היום יודעת מה זה שלא מזמינים אותך כי יש לך בן חולה נפש ו יודעת מה זה להרגיש רע בחגים ואת יודעת מה גם אני בחגים נימצאת לבד למרות שאני מביאה את תומר לחגים ואח שלו בא אבל זה לא חג עם כול המישפחה המורחבת אז מה אני והם ואמא שלי שהיא חולה מאוד קשה שמרותקת והמטפלת הזרה שלה וזה עדין לבד שהיה לך אחלה של חג חמודה ובאמת מכול הלב מזמינה אותך ואת אחותך לבוא אלינו

 

[rache2]

איזו מתוקה את..

אני ממש מרגישה מהמילים שלך כמה כואב לך.. אני לא יודעת איך את מתמודדת..אני רק אחות של לא אמא של.. לגבי זה שאמרת שאם אחותי היתה בריאה אז אמא שלי לא היתה נפגעת. זה לא נכון.. היא נפגעת גם ממני. טוב גם אני חולה באיזשהו מובן..חח..אבל היא ככה..היא לא יכולה ולא מוכנה להתמודד.. אם לא היה בי רצון כל כך חזק להיות עם הקצת משפחה שלי.. תאמיני לי הייתי באה יחד עם הפחדים שלי. את חמודה ואת חזקה להפליא.. ואני יודעת שזה נמאס לפעמים להיות חזקה..ואולי את גם רוצה להיות קצת חלשה.. אבל את מדהימה אותי.. אוהבת ותודה לך

 

[vanbob]

בשבושונית דברייך כ"כ נכונים

הטיפול הבלתי הולם ב"חולי הנפש" יוצר סטיגמות , פוגע במשפחות , במקום לתת לאדם הטיפול המטבי שיחזיר אותו לתפקוד מלא ועצמאות המערכת מעדיפה לסגור אנשים בגטאות כמו הוסטלים הכי חשוב להמשיך להאמין ביכולת לשקם ולשלב באופן מלא אם לא עכשיו לפחות ברגע שישונה החוק כדי שאנשים יקבלו את היחס הראוי וזה כולל גם את משפחותיהם שגם נפגעות בעצמן מהמצב הזה

 

[בשבושונית]

למה הדברים שלילא נכונים ומה לא נכון בהם

 

[ד קובי]

להיפך הוא כתב שהדברים שלך כל כך נכונים

 

[בשבושונית]

מיטערת עיפות החומר שלי

גם לי זה קורה העיפות מהעבודה עיפות החיים עיפות המילחמה הבילתי פוסקת בתומר ועיפות הגיל אני מיתנצלת מכול הלב

 

[בשבושונית]

בוא נתחלי בזה שסטיגמות הם לא יציר של בתי

החולים רק חברה מיצרת סטיגמות ולא בתי החולים סטיגמות יש לא רק לחולינפש סטיגמות יש לחולי סרטן גם מהם מפחדיםכאילוזה מחלה מדבקת אבל אותםלא מרחיקים כי הם חולים ומה חולי נפש לא חולים ? סטיגמות יש למפגרים סטיגמות לערבים סיטגמות יש לכולם גם לאלה שלומדים בחינוך המיוחד והם לא בכרח חוליי נפש כבר דנו בזה שחולי הנפש הם מבחינת המערכת והחברה האנושית סוג דחוי אני לא רוצה לשישתמש באותיות אליזה סוד משיכים אותם אבל אני ואתה יודעים אני אומרת לך בפה מלא המערכת לא מעדיפה לסגור אותם בשום גטו כמושאתה כותב כי שם היא עולה להם פי אלף מאשר מה שהיא דוחפת להם ליד ושולחת אותם לשבר את הראש שהם כלואים כמ ו שאתה מציר היא מחויבת בתוכנית שיקום ועזרה למישפחה עלות החזקת חולה בבית חולים או הוסטל רק לידיעתך עולה מעל 15.000 לחודש למישרד הבריאות או לשירותי הרווחה למאושפז יחיד אז תגיד לי אתה האם למערכת כדאי לאשפז או לתתלהם קיצבה של 2000 שקל ולכו תיתמודדו אתם עם עצמכם והמישפחה שלכם כמה עצוב שבמדינה נאורה כמנו אין אפילו קבוצות תמיכה למישפחות ולאחים וכול הקבוצות התמיכה שקימות למעט קבוצת תמיכה בבאר שבע הם קבוצות שהוקמו עי הורים או אחים של או ילדים של הוסטלים זה הרע במיעוטו מה שטוב לבן שלי אולילא טוב לך ומה שטוב לך לא טוב לבן שלי יש הרבה חולים שהם מתפקדים עובדים וחיים ומנהלים אורח חיים תקין ו ראה לדוגמא את מהפכן או צביאל הלואי על הבן שלי אבל מה ליעשות הבן שלי מסוכן לעצמו ומסוכן לחברה והא חיב מיסגרת שתפקח אני לבד לא יכולה לעשות את זה כבר דשנו בנושא וכמו הבן שלייש עוד הרבה אנשים יש כאלה שצריכים מיסגרת סגורה יש כאלה שחצי סגורה יש כאלה שצריכים הוסטלים פתוחים או דיור מוגן מי כמוך יודע שגם המישפחות ניפגעות מי כמוך יודע על הרס מישפחות ודחיה של המישפחה הכי קרובה לחולה הגדילולעשותאת זה אפילו הורים שדוחיםאת הילדים שלהם ואניאומרת את זה בפה מלא גם אבא של תומר דחה ודוחה ויחדה אותו עד סוף ימו מיבחינתו אין לו שני ילדים יש לו רק ילד אחד תומר מיבחינתו מחמת המיאוס ויש עוד הרבה מאוד הורים כאלה כמו האקס שלי תתפלא אנימאמינה מאוד גדולה לתת לחולים את הטיפול המירבי והמיטבי שיחזיר אותם לתיפקוד מלא ועמצאות אבל אני רק אמא של ובת של ונכוןא ני מהמערכת הלוקלית הזאות אבל אני בורג הכי קטן קטנטן כמעט ושלא ניראה בוא אני לך סוד כול פעם שתרעתי נגד המערכת והקמתי מהמות על מקומות לא ראוים או היתעללות אתה יודע מי ניפגע מיזה ראשון הבן שלי זה היה כאילו להכנס גול עצמי עד שישונה החוק ועד קופותהחולים יסיכמו לטפל בחולים ועד שהפסיכולוגים סכימו ועד שהעובדים הסוציאלים יסכימו בנתיים זה מה שיש עוד יעברו הרבה מים בנהר עד שהחוק יכנס לתוקפו הוא היה אמור להיכנס תוקפו ב1.1.2007 ותראה איך לאט לאט ובטוח היעד שונה וככה כמו שאנ י מכירה את המערכת הוא ישתנה כול פעם מחדש אוווה אתה לא יודע כמה אנשים בחושים בצלחת הזאות לכמה אין אינטרס שהחוק ישונה בראש ושבראשונה קופותהחולים לא רוצים בשינוי החוק אחר כך באים הפסיכולוגים העובדים הסוציאלים ולצערך הרבה הפסיכיאטרים בכלל מעונינים שהחוק ישונה