גם אני מצטרפת לשירה ומסכימה עם כל מילה. יש איזה שלב כזה
בחיים, שלב שלרוב האנשים נראה קצת מפחיד, שפתאום נשארים לבד בחג.
לי זה קורה הרבה בשנים האחרונות ואני נהנית ביותר. פשוט צריך להתרגל לכך שהחיים שלנו עברו פאזה
ולמצוא את הדרך שבה זה יהיה לנו הכי כיף. וזה בהחלט יכול להיות כיף. הזדמנות למשל להתפלל בנחת
ובלי להיות לחוצה. בהרבה מקומות, כולל בשכונה בה התגוררתי עד לפני כמה שנים, יש קבוצות של אנשים
שבימים הנוראים מארגנים מניין בנוסח שמדבר אליהם ומוסדות חינוך או קהילה בסביבה מקצים להם
מקום נוח. אצלנו זה היה בביה"ס ובמתנ"ס. אם את מוצאת מקום כזה, זה נפלא. ומאחר שאין לך ילדים קטנים
שאת צריכה לדאוג להם בבוקר, את יכולה להגיע לתפילה מוקדם ולשבת במקום שבו תשמעי את החזן
ותיהני לך מאד. אני בטוחה בכך.
וגם בבית - לקחת הכול בנחת ובלי לחצים כלשהם. לנוח, לאכול מה שאוהבים, לא צריך לטפל באף אחד.
כשהשלב הזה בחיי הגיע, התחברתי אליו מיידית ובכיף גדול.
חשוב לציין שבבית וגן בתי הכנסת מאד מאד עמוסים בימים נוראים. אם תצטרפו לתפילה זה יהיה אפשרי רק
באכסניה, בהנחה שהם מארגנים מקום מתאים. ברוב המקרים זה בנוסח שנקרא נוסח ארץ ישראל, שהוא
נוסח די אשכנזי. גם זו נקודה למחשבה.
ההורים של אחת הכלות שלי אוהבים רק בבתי מלון ופעם בשנתיים, כשזה התור שלהם אצל הזוג הצעיר, הבן
שלי ממש סובל מזה שהוא נאלץ לשהות בראש השנה במלון, אחרי שהתרגל לחגוג רק בבית. זאת מכל הסיבות
ששירה פירטה כאן.
אולי תשקלו מחדש?