הבוקר אמרתי לבן שלי, מזה צריכה לקבוע איתך תור כדי שאוכל לדבר איתך. ובאותה שניה שאמרתי הבזיק לי שזה מה שאימי הייתה אומרת לנו.
ספרו על ההיסטוריה משותפת לכם.
אמי הייתה אופה עוגיות (רג'ייף) ושמה בצנצנת גדולה שהייתה מונחת על מדף גבוה.
אני ואחי היותר צעיר ממני היינו "מזנבים" בצנצנת עד שהייתה מתכלה.
וכשאמי הייתה מגלה את ה"שוקת השבורה", זה כבר היה מאוחר מדי ואז הייתה אומרת לי בקול כועס ושבור:
"מה אני אתן עכשיו לאורחים, את הרגל שלי"?
אני בתור ילד עם דמיון מאד מפותח כשהיא הייתה אומרת את זה, הייתי רואה בעיני רוחי,
רגל יפה של אישה מוגשת לאורחים על השולחן.