רביעיית טאקאץ'
אתמול הייתי בקונצרט מדהים, של רביעיית טאקטץ'. הדוד של אשתי, שהוא אמרגן קונצרטים של מוסיקה קאמרית, מביא אותם לאירלנד כבר מסוף שנות השבעים – האמת היא שהם אולי ה"תגלית" הכי חשובה שלו. הוא מצא אותם באיזה פסטיבל מוסיקה בבודפשט כשהיו צעירים וחסרי כל, ואירגן להם קונצרטים באנגליה ואירלנד וכך הם זכו לתשומת לב בעולם המערבי. אבל כיום הם כל כך מבוקשים וכל כך עסוקים שהוא לא הביא אותם לאירלנד מאז 1998, ולכן אני שמעתי אותם אתמול בפעם הראשונה. הם ללא ספק הרביעיה הכי מדהימה שהוא מעלה על הבמה, יותר מדהימים אפילו מרביעית פוגלר. גווני הצליל שהם מצליחים להפיק פשוט לא ייאמנו. הם ניגנו היידן עם אנרגיה מהממת – הצלילים פשוט קפצו לתוך האולם, ברטוק, שהרביעיות שלו עדיין קשות, אפילו אחרי מאה שנה, ובראהמס. ללא ספק הייתי מעדיף שוברט או בטהובן, אבל זה מה שיש.
אתמול הייתי בקונצרט מדהים, של רביעיית טאקטץ'. הדוד של אשתי, שהוא אמרגן קונצרטים של מוסיקה קאמרית, מביא אותם לאירלנד כבר מסוף שנות השבעים – האמת היא שהם אולי ה"תגלית" הכי חשובה שלו. הוא מצא אותם באיזה פסטיבל מוסיקה בבודפשט כשהיו צעירים וחסרי כל, ואירגן להם קונצרטים באנגליה ואירלנד וכך הם זכו לתשומת לב בעולם המערבי. אבל כיום הם כל כך מבוקשים וכל כך עסוקים שהוא לא הביא אותם לאירלנד מאז 1998, ולכן אני שמעתי אותם אתמול בפעם הראשונה. הם ללא ספק הרביעיה הכי מדהימה שהוא מעלה על הבמה, יותר מדהימים אפילו מרביעית פוגלר. גווני הצליל שהם מצליחים להפיק פשוט לא ייאמנו. הם ניגנו היידן עם אנרגיה מהממת – הצלילים פשוט קפצו לתוך האולם, ברטוק, שהרביעיות שלו עדיין קשות, אפילו אחרי מאה שנה, ובראהמס. ללא ספק הייתי מעדיף שוברט או בטהובן, אבל זה מה שיש.