אבל " דרך ארץ קדמה לתורה"...
קודם כל תהיה אדם טוב.. ואז כל התורה פתוחה לפנייך.. זה שלב א'... נכון שאם לב טוב לא נכנסים לגן עדן (או לפחות לא לדרגות הגבוהות) אבל עדיין מזה מתחילים.. עדיף אדם טוב חוטא, מאשר אדם רע מושחט עושה מצוות. כך זו לפחות דעתי. אף על פי כן שהמצווה בין האדם למקום יותר חשובה, אבל היא באה רק אחרי שתמלא את תפקידך בתור "אדם" ותמלא את מצוות האדם לאדם. מה גם שאם אדם מתייחס טוב לאדם, ונוהג טוב, זה מצווה מהתורה, זאת אומרת גורם נחת רוח לבורא עולם - משמע בין האדם למקום. ואם אחד שומר שבת, מניח תפילין וכו'.. אבל כל היום לשון הרע, כעס, עצבים,התנפלויות, מריבות, תככים, שחיטויות.. מה שווה? קל וחומר רבי עקיבא יודע זאת, על כן שלא כל חייו היה תלמיד חכם (גאון גאונים).